על ההנגשה

על ההנגשה.
אדבר לפי תומי.
לאחרונה אני נתקל כל הזמן במילה 'להנגיש'. זה מונגש פה, וזה מונגש שם, בכל מקום מנגישים. זה קצת מפריע לי.
השימוש המקורי של המילה הוא הנגשת מקומות לנכים, וכאן כמובן שאין היא מפריעה לי, כי זה שימוש מדויק ונחוץ. הבעיה מתחילה כשמשתמשים בה בהקשרים אחרים, בייחוד בתיאור ספרים.
גם כאן, עקרונית אין עם זה בעיה, השאלה היא שימוש תקין, וגם אני השתמשתי לפעמים במילה זו בביקורות שלי. הבעיה היא שימוש-יתר, שהופך את המילה לקלישאה.
אך זה גרם לי לחשוב על מעבר לשימוש המילולי של המילה, כלומר על המהות שלה. והנה, למהות שלה אני כלל וכלל לא מתנגד.
מהי הנגשה בספרים? היא הפיכת נושא מורכב לפשוט יותר ומתאים לקהל רחב יותר, והרי השכלה של ציבור רחב היא דבר חיובי, וגם כמובן רווחי יותר.
שוב מבחינה מילולית – בעבר היו לה שמות אחרים. דיברו על לכתוב בצורה קומוניקטיבית, מובנת, או פשוט – פשוטה. וכאן אולי נעוץ ההבדל בין הצד החיובי של התופעה ובין הצד השלילי שלה, כלומר – זה ההבדל שבין פשטות ובין פשטנות.
איך בדיוק לנסח ולקבוע את ההבדל הזה? זה דבר לא פשוט. אך אפשר להבחין בו בנקל. פשטנות מפספסת גורמים חשובים בתחום שעליו נכתב. היא מפספסת דקויות, שלפעמים עושות את כל ההבדל. אבל פשטות יכולה לתאר גם תופעה מורכבת, אלא היא אינה עושה זאת בצורה מסובכת.
והרי צריך להגיד גם את זה – קיימת גם תופעה הפוכה, של טקסט לא נגיש ולא פשוט בעליל. טקסט קשה להבנה, אניגמטי, נראה כמעט חסר משמעות. טקסטים כאלה אנו מכירים בפילוסופיה, ובעיקר בפילוסופיה הצרפתית החדשה.
כבר נשמעה ביקורת כלפי עצם אי-הנגישות של טקסטים אלה, ואני מצטרף לביקורת זו. לדעתי, כל דבר אפשר לתאר בצורה בהירה ופשוטה, ואין צורך באניגמטיות.
אם כך, אפשר שמצאנו את שביל הזהב – טקסט פשוט, הוא לא פשטני מצד אחד, אבל גם לא מתחכם ובלתי-אפשרי מצד שני. לי נראה שזו הדרך המיטבית לכתוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s