סיפורים מהעולם ה'

סמוראים – בתחילה נוצרו כדי להגן על יפן, אך בהמשך נלחמו הרבה אלה באלה. אך עדיין נלחמו גם עם האויבים בחוץ כשהיה צורך. בשאר הזמן – מילאו גם את תפקידי האדמיניסטרציה הבכירים במדינה. למעשה, הם היו המעמד העליון, אף שגם בינם ובין עצמם היו דרגות שונות, כשמעליהם – השוגון, שמעליו רק הקיסר, ומתחתיהם – שאר העם, איכרים ואמנים. הסמוראים היו רק כחמישה אחוזים מהאוכלוסייה.
מהם נלמדו רוב אמנויות הלחימה היפניות, וגם הסומו ראשיתו בהם. מאידך, היו גם סמוראים שנדחו, ומהם יצאו היאקוזה – המאפיה היפנית. גם מבחינה ארכיטקטונית-תיירותית – מלבד ארמון הקיסר והשוגון, רוב מבני-הפאר המצויים ביפן הם בתים של סמוראים.
מעניין שגם מבחינה לשונית המילה 'סמוראים' מזכירה את המילה העברית 'שומרים'. אך מעניין עוד יותר, שמבחינה מהותית הם מזכירים מאוד את מעמד השומרים, עליו דיבר אפלטון בספרו 'המדינה', מעמד נבחר, שמעליו המלך-הפילוסוף, ומתחתיו שאר העם. רק שאפלטון דיבר על חיי-שיתוף של השומרים, וזה לא בדיוק התקיים אצל הסמוראים. אך מלבד זאת – איני מצליח לחשוב על דוגמה טובה יותר המממשת את האידיאל האפלטוני.

ויקינגים – בני סקנדינביה. פירוש שמם – שודדי ים. בין המאה השמינית למאה ה-11 פלשו למקומות שונים באירופה ועשו שמות. מכיוון שהיו פאגנים, לא הייתה להם בעיה לשדוד את הכנסיות. והכנסיות גם כך לא היו מוגנות, כי העם חש יראת-כבוד כלפיהן ולא היה צריך להגן עליהם. בכל אופן, החל מתקופה זו האצילים התחילו לבנות חומות סביב טירותיהם.
ואגב הכנסיות – בהרצאה שראיתי המרצה אמר דבר מעניין: באירופה היו מעמדות שונים, בהם הכנסייה בראש, אחר-כך המלך והאצילים, ולבסוף העם, שהוא רוב האוכלוסייה. והעם היה בור ולא ידע קרוא-וכתוב. זו, בין היתר, הסיבה שאת הכנסיות מעטרים ויטראז'ים רבים וציורים. שהרי אותם אפשר להבין גם בלי לדעת לקרוא.
לכך אוכל להוסיף, כי היהודים, לעומת זאת, ידעו הרבה יותר קרוא וכתוב, ואולי גם זו הסיבה להיעדר ציורים בבתי הכנסת, מלבד איסור עשיית הצלם. כמו כן, מכאן אפשר להבין את השפעת מהפכת הדפוס והמהפכה הפרוטסטנטית – שהפנתה את כתבי הקודם לכל העם, ולכן גם לותר תרגם את התנ"ך לגרמנית. ועוד בהמשך – מהפכת ההשכלה.
על כל פנים גם כאן, עד היום המקומות המתוירים ביותר באירופה הם הכנסיות, הארמונות והטירות.
ועוד פרט אחד מעניין – הויקינגים הגיעו גם לאמריקה, לאזור קנדה, ואף התיישבו בה כשני עשורים, אך לבסוף חזרו למקומם. וכל זה 500 שנה לפני קולומבוס.
ועוד – המיתולוגיה הנורדית מוכרת מאוד, עם אודין, תור ואחרים. אבל לבסוף היא נדחתה מפני הנצרות. והכנסיות שנבנו בשלב הביניים משלבות מוטיבים נוצריים ונורדיים. אבל הם גם השפיעו חזרה – כך למשל בשמות הימים באנגלית.

ג'יינים – דת בהודו, נולדה פחות או יותר בזמן לידת הבודהיזם, במאה השישית או החמישית לפני הספירה, אך בעוד הבודהיזם התפשט בכל המזרח, אך בהודו עצמה כמעט נעלם, הג'יינים נשאר בהודו, אלא שכדת קטנה יחסית, המונה כמה מיליוני בני אדם.
העיקרון המנחה של הג'יינים הוא האהימסה הידועה – עקרון אי האלימות, שבו נקט מהטמה גנדי, ובהמשך גם מרטין לותר קינג.
בהודו יש אנשי עסקים עשירים רבים שפרשו מעסקיהם והפכו להיות נזירים ג'ייניסטים, ועל פי מודל זה נכתב הספר המפורסם – 'הנזיר שמכר את הפרארי שלו'.
בדגל שלהם יש חמישה קווים בחמישה צבעים, ובמרכז – צלב קרס – סמל הודי עתיק.
פעם ב-12 שנה הג'יינים עולים לרגל למקום מסוים בדרום הודו, בו פסל של בהובאלי – מורה רוחני קדום, והם מושחים אותו בחלב, יוגורט ודברים נוספים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s