כשאלהים היה צעיר, מאת יוכי ברנדס


כשאלהים היה צעיר, מאת יוכי ברנדס.
כנרת-זמורה-דביר, 2021, 304 עמ'.

לאחר ספר הפרוזה 'אדל', שיצא לפני כשנתיים ועסק בדמותו המיסטית של הבעל-שם-טוב – ספר שקראתי, אבל לא כתבתי עליו, מסיבות השמורות עימי – יוצאת עתה הסופרת יוכי ברנדס עם מעין ספר פרשנות על התנ"ך, שזהו התחום המקצועי שלה, בעצם, ועליו כתבה גם בעבר בכמה ספרים.
היא מתייחסת בעיקר לסיפורים הידועים – חוה, קין, נח, אברהם, משה, אליהו ויונה. ממש לא מפתיע. וגם הפרשנות שהיא מביאה לסיפורים לא הפתיעה אותי, כבר הכרתי את רובה. מהבחינה הזו הספר קצת אכזב אותי.
אך אז חשבתי, שאחרי הכול אני לא דוגמה. הרי בכל הצניעות, למדתי את הספר הזה לא מעט, וקשה מאוד לחדש לי. אבל רוב הציבור הישראלי נמצא במקום אחר. ולמען האמת מהתרשמותי יש בורות גדולה בציבור בכל מה שנוגע לתנ"ך. אני רואה את זה בחידוני הטריוויה בטלוויזיה – פעמים רבות השאלות שנופלים בהן הן שאלות על תנ"ך.
אז לציבור הזה יוכי ברנדס עושה שירות גדול. היא מביאה את הסיפורים המרכזיים ואומרת עליהם דברים מעניינים, ברוח הומניסטית ופתוחה, ובגישה ספרותית, המחפשת את הלחלוחית שבסיפורים. לכן ספרה הוא גם מהנה וגם מלמד, ולכן אני ממליץ על הקריאה בו.
גם אני, למרות שכאמור לא חודש לי הרבה, נהניתי לקרוא בספר ולהיתקל שוב בסיפורים המוכרים, ובזווית הראיה המיוחדת עליהם.

*

להלן אביא כמה ציטוטים מהספר, להתרשמות –

המתודה – לא חייבים לקרוא הכול –

"אבל אין לי כוונה לייגע אותי ואתכם בכל הפרטים. מי אמר שחייבים תמיד לקרוא סיפור שלם? פרשה שלמה? פרק שלם?
כדי לאהוב תנ"ך צריך לדעתי להשתחרר לא רק מן ההכרח להבין — אלא גם מן ההכרח לקרוא הכול."

על סיפור עקדת יצחק היא אומרת, שאפשר שיצחק באמת הועלה בו לקורבן –

"בשעה שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח ושחטו ושרפו ונעשה אפר — והיה עפרו מושלך בהר המוריה. הוריד הקב"ה טללי חיים והחיהו.

המדרש הזה מנחית על ראשנו פטיש במשקל עשר טון ומראה לנו את כל מה שלא רצינו לראות בסיפור העקדה.
אברהם באמת שחט את יצחק.
לא רק שחט. גם שרף.
יצחק נעשה אפר."

"המוח שלנו מסרב להבין כפשוטם שני משפטים מפורשים שאומרים לנו שאברהם שחט את יצחק:

וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי — אם יצחק בסוף לא הוקרב, היה צריך להיות כתוב: הסכמת לא לחשוך. או: היית מוכן לא לחשוך. אבל כתוב וְלֹא חָשַׂכְתָּ.

וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו — אם יצחק לא הוקרב, היה צריך להיות כתוב: וישובו אברהם ויצחק. אבל כתוב וַיָּשָׁב אַבְרָהָם."

על אליהו –

"אלהים מסלק את אליהו בשקט. אך חז"ל מדברים על פיטוריו בגלוי. וכאלף שנים אחריהם מגיע פרשן אמיץ במיוחד בשם רבי לוי בן גרשום (רלב"ג), שמאלץ אותנו לראות את אליהו כמות שהוא:

"כאשר ראה ה' יתברך היות אליהו מבקש רע לישראל היישירו להבין שאין השם יתברך חפץ בהבאת הרעות. ולזה הראהו במראה הנבואה הרוח והרעש והאש. ולא היה בהם ה'. ואחר זה שאל לו שנית: מה לך פה אליהו? וידמה שמרוב כעס על חטאת ישראל לא התחכם אליהו לעמוד על הכוונה האלהית והשיב שנית כמו התשובה הראשונה. וכאשר ראה ה' שהוא משתמש בנבואתו להביא רע על ישראל בהפך מה שכיוון בה, אז הודיעו שימשח אלישע לנביא תחתיו".

כל מה שרלב"ג אומר כתוב בתנ"ך.
זה הפשט.
לגמרי הפשט.
אבל כמה אומץ צריך בשביל לצעוק בקול רם:
אליהו מבקש רע לישראל."

וזה סיכום הנושאים שעסקה בהם –

"אם הייתי כותבת על השינויים של אלהים בתור חוקרת מקרא או בתור פילוסופית, הייתי מתמקדת בתיאולוגיה.
אך אני סופרת.
סיפורים הם המומחיות היחידה שלי.
אז במקום לכתוב על בחירה חופשית — סיפרתי על חוה.
במקום לכתוב על תחרויות פולחניות — סיפרתי על קין.
במקום לכתוב על השמדת חוטאים — סיפרתי על נח.
במקום לכתוב על קורבנות אדם — סיפרתי על אברהם.
במקום לכתוב על נצחיות עם ישראל — סיפרתי על משה.
ובמקום לכתוב על קנאות דתית — סיפרתי על אליהו.

אבל עכשיו אני בבעיה. השינוי האחרון של אלהים לא מתואר בסיפור — אלא בשירה. ומחולל השינוי אינו אדם יחיד — אלא קבוצה של כעשרים איש המכונים 'נביאים אחרונים' שחיו ופעלו לאורך שלוש מאות שנים. וכדי להוסיף צרה על צרתי — זה שינוי חשוב. אני לא יכולה לדלג עליו".

לבסוף נבחר יונה, עליו היא כותבת כך –

"מעי הדג מספקים ליונה הגנה ממערבולות, מכרישים, מתמנונים ומשאר סכנות הים. אך בנוסף הוא גם מקבל מאלהים רטריט אישי, קואוצ'ינג טיפולי, אימון חווייתי, או איך שלא נקרא לשלושת הימים הללו.
אלהים כמו אומר ליונה:
העולם שבראתי לא מוצא חן בעיניך?
בני האדם שיצרתי לא חביבים עליך?
במקום לשוחח אתה מתבודד?
במקום ליהנות אתה מתנתק?
במקום להגשים את עצמך אתה ישן?
במקום לראות את השמש אתה מסתגר בחושך?
במקום ליצור ולעשות אתה מתחפר במיטה?
אין לך עניין בחיים שנתתי לך?
לא אכפת לך למות?
בסדר, יונה, תקבל בדיוק את מה שמתאים לך. אירגנתי בשבילך את המקום הכי מבודד, הכי מנותק, הכי סגור, הכי חשוך והכי חסר חיים.
זה לא עונש. זאת מידה כנגד מידה."

מחשבה אחת על “כשאלהים היה צעיר, מאת יוכי ברנדס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s