כן לחיים למרות הכול, מאת ויקטור פרנקל

כן לחיים למרות הכול, מאת ויקטור פרנקל.
כנרת-זמורה-דביר, 2021, 167 עמ'.

על הספר הזה מסופר כך –

"קיומו של הספר הזה הוא נס קטן. את ההרצאות העומדות בבסיסו נשא הפסיכיאטר ויקטור פרנקל ב־1946, תשעה חודשים בלבד אחרי שחרורו ממחנה העבודה, שרק זמן קצר קודם לכן היה בו על סף מוות. פרנקל ערך את ההרצאות לספר, ומו"ל קטן הוציא אותו לאור בגרמנית. בהמשך פסקה הדפסתו, והוא נשכח ברובו עד לאחרונה, כשאותו מו"ל גילה אותו מחדש בארכיוניו. כן לחיים: למרות הכול לא ראה אור מחוץ לגרמניה עד כה."

ועל תוכנו, בסיומו, מסופר כך –

"ובסופו של דבר, זו היתה כל מטרתן של שלוש ההרצאות האלה: להראות לכם שהאדם בכל זאת יכול — למרות קשיים ומוות (הרצאה ראשונה), למרות הסבל הנגרם ממחלת גוף או נפש (הרצאה שנייה), או מיד הגורל במחנה הריכוז (הרצאה שלישית) — לומר כן לחיים, למרות הכול."

את גישתו החיובית הזו של פרנקל לחיים אנו מכירים כבר מספרו הנודע 'האדם מחפש משמעות', המספר על חוויותיו במחנה הריכוז, ואיך החזיק בניצוץ החיים למרות הכול, כשהוא מחזיק בכלל-החיים, שמופיע לראשונה אצל ניטשה – 'מי שיש לו למה, יוכל לשאת כל איך'.

אבל מה קורה אצל מי שאין לו למה? מה קורה אצל אדם שמאס בחיים, בגלל קשיים פיזיים או נפשיים? מה קורה אצל מי שרוצה להתאבד? – בשאלות אלה נוגע פרנקל בשלוש הרצאותיו אלה.

לדעתי, ההרצאה השנייה היא הטובה ביותר. לא הרבה נוגעים בנושא ההתאבדות, ופרנקל עושה זאת בצורה אינטליגנטית וחומלת. מצד אחד יש את שאלת 'החיים הראויים לחיותם', וכן פרנקל מראה שגם בסבל רב ניתן למצוא טעם לחיים. ובכל אופן אין למנוע את הזכות לחיים. כמובן. מצד שני קיימת השאלה בדבר הפסקת החיים בתנאים מסוימים, והנכונות לאפשר זאת – ובשאלה זו להערכתי פרנקל לא נוגע.

כיום, הספר אינו מחדש הרבה, וגם המונחים שהוא משתמש בהם עבר זמנם (כפי שגם מוער בהערת התרגום בפתיחה), אבל עדיין זהו ספר ראוי לפרסום ולקריאה.

הנה קטע אחד שלו, מתוך ההרצאה השנייה –

"למעשה, מי ששייכת לענייננו היא קבוצה רביעית של אנשים, אלה שמבקשים להתאבד משום שפשוט אינם יכולים להאמין במשמעות של המשך החיים, במשמעות החיים עצמם. התאבדות ממניע כזה מכונה בדרך כלל "התאבדות מַאֲזָן". בכל אחד מן המקרים היא נובעת ממאזן חיים שלילי כביכול. אנשים כאלה עורכים "מאזן" ומשווים את היש עם האין; הם שוקלים את מה שהחיים חייבים להם לעומת הרווח שעדיין יוכלו להפיק מהחיים לדעתם, והמאזן השלילי שהם מחשבים מביא אותם להתאבד. נבחן עתה את המאזן הזה.

על פי רוב עמודת הזכות מכילה את כל הסבל והכאב, ועמודת החובה את כל האושר והמזל הטוב שעדיין לא הושגו. אבל המאזן הזה שגוי מיסודו. כי כמאמר הפתגם, "לא באנו לעולם כדי ליהנות". וזה נכון במובן הכפול של מה שיש (הוויה) ומה שצריך להיות. כל מי שלא הרגיש זאת בעצמו מופנה בזאת לכתביו של פסיכולוג רוסי אקספרימנטלי, שהוכיח פעם שאדם ממוצע חווה תחושות של אי־שביעות רצון בהיקף רב משמעותית מתחושות הנאה. לפיכך מלכתחילה לא יהיה זה אפשרי לחיות רק למען הנאות. אבל האם זה נחוץ בכלל — האם זה לוז החיים? נדַמה לעצמנו אדם שנידון למוות, ושעות ספורות לפני הוצאתו להורג נאמר לו שהוא חופשי לקבוע את תפריט ארוחתו האחרונה. הסוהר נכנס לתאו ושואל אותו מה ירצה לאכול, מציע לו שלל מעדנים; אבל האיש דוחה את כל הצעותיו. הוא חושב לעצמו שאין שום חשיבות לשאלה אם יפטם את בטן האורגניזם שהינוֹ במזון טעים או לא, מאחר שבתוך כמה שעות יהיה גווייה…"