על חוסר היגיון כמדיניות המתווה

על חוסר היגיון כמדיניות המתווה

נתחיל בתו הירוק – האם יש בו היגיון? נראה.
אמרו שהחיסון יעיל ל-95 אחוז מהמקרים בערך. ומבין 5 האחוז הנותרים קיים רק סיכון להידבק בקורונה, בעוד ידוע ש-98 אחוז מהנדבקים, חולים בצורה קלה, ורק כשני אחוזים מגיעים לכלל סיכון.
כלומר, מדובר באחוז מזערי של אנשים שחשופים לסיכון. האם זו עילה מספקת להגביל את תנועתם ופרנסתם של אחרים – כמיליון אנשים שבחרו לא להתחסן? בצורה חד-משמעית – לא!
וזה עוד לפני שאני נכנס לעניין האם הפרדה כזו היא לגיטימית כלל-ועיקר, כשגם כאן התשובה כנראה היא לא.
ונזכיר – ישראל היא המדינה היחידה בה מתרחש דבר כזה.

אז מה קורה פה? פשוט – מדיניות לא הגיונית.
אבל זה לא צריך להפתיע אותנו, שהרי מתחילת משבר הקורונה המדיניות הייתה לא הגיונית. כל יום אנשים שאלו – מה ההיגיון בצעד זה, או צעד אחר? מה ההיגיון? אין היגיון! זה בדיוק יסוד כל השיטה, שבנויה על הפחדה ועל מידע חלקי ושגוי.

ובאותו האופן קורה עם נפגעי החיסון. יום-יום אני קורא טקסטים מחרידים של נפגעי-חיסון, שאין להם שום אינטרס חיצוני. אבל בתקשורת הממוסדת עד לאחרונה – שום מילה על כך. ולאחרונה – קצת מטפטפים נתונים על בעיות, אך בצורה חלקית ביותר.

מה קורה פה? יש פה הכחשת-מציאות, הפקרת פצועים, ויישור קו עם השלטון.

האם זה צריך להפתיע אותנו? להערכתי – ממש לא. הרי זו המדיניות הישראלית הננקטת בפועל בישראל של השנים האחרונות גם בנושאים אחרים, ובראשם הנושא הישן והמעיק – הסכסוך עם הפלסטינים.

גם כאן, בנושא הפלסטינים, לתנועת הליכוד, שעתה בשלטון, אין שום דבר הגיוני לומר. ולכן באמת הם אינם אומרים דבר, ואפילו מצע אין להם.
מה אתם רוצים לעשות עם שניים וחצי מיליון פלסטינים בשטחים? לספח אותם בלי זכויות? – זה לא מוסרי והעולם לא יאפשר זאת. לספח אותם עם זכויות? – בכך ישראל תחדל להתקיים כמדינה יהודית. ואכן, אין טוענים את שני דברים אלה. מה כן? שתיקה. שתיקה ומשיכת זמן, והאשמת הצד השני שלא בצדק.
'אין פרטנר', אומרים, אך אפילו הידברות אין, וכפי שמראה חיים רמון בספרו האחרון, לפי ביקורת שקראתי עליו – אמנם 'אין פרטנר', אבל דווקא מהצד הישראלי.
אבל בינתיים אנשים מרוויחים יפה, יושבים בבתי קפה וטסים לחו"ל, אז למה לפתוח את זה עכשיו? למי אכפת עכשיו מהפלסטינאים הסובלים ונעדרי הזכויות? מה גם שהמצב הביטחוני די טוב, ואין ממש פיגועים.
וגם זה מעגל – כשהמצב הביטחוני גרוע – אין על מה לדבר, וכשהמצב הביטחוני טוב – אין בשביל מה לדבר.
ועמי אהבו כן, ולכן חל סחף גדול לכיוון הימני של המפה, והגוש השמאלי הלך והצטמק, וכמעט נעלם.
אך האם יש כאן אמת? האם יש כאן צדק? האם יש כאן היגיון? האם יש כאן פתרון? כאמור – לא ולא ולא ולא.

אז עתה, כשחוסר ההיגיון מתפרץ עלינו גם בכיוונים נוספים – באופן הטיפול הקורונה, ובחוסר הטיפול בנפגעי החיסון – אל נתפלא. אנו קוצרים את אשר זרענו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s