האם קיימת אמת? (פוסט המשך)

עוד בהמשך לפוסט הקודם, על שאלת הבגרות בפילוסופיה בצרפת – האם כל אמת היא מוחלטת? – נשאלתי את השאלה הזו –

מה בדבר משפטי עובדה כגון "השמש זורחת" ? האם אפשר להטיל ספק באמיתות עובדת החושים הפשוטה ביותר?

ובכן, זו שאלה חדשה, שניתן לנסח אותה כך – האם קיימת בכלל אמת? האם אנו יכולים לומר על דבר כלשהו שהוא אמיתי ונכון?

ובכן, זו כמובן שאלה ותיקה, עוד מימי פירון והסקפטיסטים, והדגיש אותה דקארט, שאמר – אני חושב משמע אני קיים – וזו הוודאות היחידה. שהרי בממצאי החושים אני יכול להטיל ספק.
אבל מאז דקארט עברו הרבה מים בנהר. היו שהעמידו את הקביעה שלו בסימני שאלה שונים, והיו שהוסיפו עליה. לא אתעכב על הכול. אבל אומר רק את מה שחשוב ביותר היום – הרי זה חלק מרכזי מההגות הפוסט-מודרנית, שהיום יש כה רבים שמתנגדים לה. ואף שטענתה – אם לדבר בהכללה – לא הייתה שאין אמת, אלא שאין אמת אחת, יש נרטיבים שונים וצורות הסתכלות שונות. לכן גם מצויה בה התנגדות למהותנות, לומר על דבר מסוים שזו מהותו וזה טבעו העצמי. לא, אלא הכול הוא הבניה תרבותית.
זה גם ההבדל בין מרקס ובין הניאו-מרקסיסטים. מרקס דיבר על מנגנוני הכוח הכלכליים הממשיים, בעוד הניאו-מרקסיסטים מדגישים את מבנה-העל התרבותי. לכן הם מתרכזים יותר בביטויי לשון ובמישטור השפה, ופחות מוצאים שהם מדברים על עוולות ממשיות.
(ויכול להיות שראינו את זה גם בסבב האחרון בעזה. פעם היו אומרים בפשטות – עיצרו את ההרג! היום מתפלמסים בלי סוף מי צודק ולמי טיעונים משכנעים יותר).

ועוד הוגה שחשוב להזכיר כאן הוא ויטגנשטיין, ובכלל – פילוסופיית הלשון. זו זונחת כליל את צד המציאות ומתרכזת רק בצד הלשוני, בשפה המתווכת. שפה זו יכולה להפיק משפטים תקפים או לא תקפים, או משפטים בעלי משמעות או חסרי משמעות, אבל נראה שהיא חומקת לגמרי מהשאלה מה קיים במציאות, כלומר מה אמיתי.

זה כנראה חלק מהמשבר שהתרבות שלנו מצויה בו, שעליו מזדעקים רבים, בצדק מסוים. כי אם אינך יכול לסמוך על דבר, אינך יכול לבנות דבר, ואם אי אפשר להאמין במילים, במילא תרבה הרמאות והשחיתות, וכך גם יתחזקו החזקים ויסבלו החלשים.

ולא פלא שהראשונים שמזדעקים על מצב זה אלו אנשים דתיים. הרי הדת טוענת להיותה אמת, ואף שטענתה מופרזת, כפי שראינו בפוסט קודם – ולכן הישמעות לה יכולה להוביל לרגרסיה לעריצות – הרי שרדיפת האמת נראית לי דווקא כדבר חיובי.

גם בתנ"ך הדרישה היא לדבר אמת – 'דברו אמת איש לרעהו', למשל. ונראה לי שזו יכולה להיות דרישה מספקת, בתור התחלה. גם אם איננו יודעים אם מה שאנחנו רואים הוא המציאות, ובוודאי שאיננו יודעים את האמת המוחלטת, הרי שלכל הפחות אנו יכולים למסור את העובדות כפי שאנו רואים אותן. זה בתור התחלה.

אך כאן לא מסתיימים הדברים. כי דברים אלה מכוונים לאדם הפשוט. אלא שמאיש הרוח אנו מצפים ליותר. אנו מצפים ממנו גם לאינטגרציה של נתונים, באופן המציג תמונה רחבה יותר. אך לא רק רוחב תמונה נדרש ממנו, אלא גם פרשנות נכונה שלה. והנה מונח חדש, שבו אולי אעסוק בפוסט אחר – פרשנות.

אומר רק בכמה מילים, שפרשנות נכונה מצריכה קודם כל ידע בלוגיקה. ראשית חוכמה הוא לומר דבר שלא סותר את עצמו. ואם הוא סותר את עצמו – להודות בכך, ולנסות לתקן. אלא שמניסיון אנו יודעים, כי כמעט כל פילוסוף שכתב, ניתן למצוא בדבריו סתירות ועי-עקביות.

ודבר שני שלדעתי קשור לכאן הוא צדק. כי 'צודק' הוא שם אחר ל'אמיתי'. אך הנה מילה זו נאמרת גם על מעשי צדיקות וצדקה. מכאן אני לומד – בדרך מסורתית-יהודית ולא פילוסופית – כי אמת קרה, שאין רדיפת צדק בצידה, היא חסרה, ושאלה בכלל אם יכולה להיקרא היא אמת.

אלה חלק מהגיגי-הבוקר שלי לעת עתה. (ורמת הדברים יורדת ממאמר למאמר, או נהיית מורכבת יותר…).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s