אתיאיזם מבוא קצר, מאת ג'וליאן בגיני

אתיאיזם מבוא קצר, מאת ג'וליאן בגיני.

עוד ספר בסדרה, אסכם חלק מהטענות.

התרכזות בטענה שאין ראיות לחיים אחרי המוות. העדויות שיש – מדיומים, רוחות וחוויות של סף-מוות – אינן משכנעות. המדיומים יכולים להיות שרלטנים, רוחות הן בכלל חסרות אחיזה, וחוויות סף מוות רומזות על הבעיותיות שלהן כבר משמן – אלה חוויות שליד המוות, ולא המוות עצמו.
לעומת זאת, לכך שהחיים מסתיימים במוות יש ראיות רבות, כדוגמת אנשים שנפגעו במוחם, פגועי זיכרון, וכיוב', וכמובן העובדה הפשוטה שאף אחד עדיין לא חזר מהמוות.

כל זה הוא, כמובן, רק צד אחד באמונה, ואפשרי הדבר שיש אלוהים, אף כי אין חיים אחרי המוות. אך יש להודות שברוב הדתות הרעיון הזה דומיננטי מאוד, ומכאן חשיבותו.
אבל יותר מהחשיבות שלו עצמו, ישנה החשיבות של הרעיונות התלויים בו – המוסר והמשמעות, וגם בהם נערך דיון. כי אם אין חיים אחרי המוות, מה המשמעות של חיינו כאן? וכן – מדוע להיות מוסרי? כמובן, אפשר לענות שאכן אין משמעות ואין מוסר, אך כאן נעשה ניסיון לטעון שעדיין יש משמעות ויש מוסר.

תחילה בעניין המוסר. דוסטוייבסקי כתב באחים קרמזוב, כי אם אין אלוהים הכול מותר. האמנם?
לעומתו אפלטון ניסח את 'דילמת אותיפירון – האם האלים אוהבים את הטוב מכיוון שהוא טוב, או שהטוב הוא טוב בגלל שהאלים בחרו בו. אם האפשרות השנייה נכונה, נצטרך לומר שאם האלים היו בוחרים בעינוי ובאכזריות זה היה הטוב, אך הדבר לא מתקבל על הדעת. לכן אנו חייבים לקבל את האפשרות הראשונה, ממנה יוצא שהטוב הוא טוב גם בלי כל קשר לאלים, או לאלוהים, ואם כך אנשים יכולים לבחור בו ולתרגל אותו גם בלי אמונה. וכי למה שלא יעשו זאת? למשל במדינה – יש בה חוקים, שבדרך כלל באים לרווחת הכלל, והאזרח הממוצע נשמע לחוקים אלה, משמע בוחר בטוב.
אלא שניתן לטעון שהאזרח מציית לחוקים מאימת העונש, וזה לא נקרא מוסר פנימי. זה נכון, אבל אמרנו שניתן לבחור בטוב גם בלי אלוהים. השאלה עכשיו היא למה? מה יניע את האדם לעשות זאת?
כאן בא רצף טענות, שלא ממש הצלחתי לעקוב אחריהן. נימוק אחד הוא שלהיות מוסרי יעשה לך טוב, אבל שוב, זה לא בדיוק נימוק מוסרי. נימוק אחר הוא שזה נעשה מתוך אמפתיה בסיסית בין אנשים, וזה כבר נימוק יותר סביר.
ומצד שני מועלים דבריו של קירקגור על העקדה. שם אברהם בחר בדבר האל האכזרי, ולא במעשה המוסרי הפשוט. וכן התנ"ך מלא במקרים כאלה. אני לא בטוח איזו נקודה יש כאן. בכל מקרה, מכאן ברור, שבניגוד למה שנאמר קודם, האל הדתי כן יכול להיות אכזר, וכך שלפי ההגיון הדתי הטוב הוא טוב כי אלוהים רצה אותו.
יש לנו, אם כן, התפלגות ברורה בין שתי תפיסות. וכמדומני שזה ההסבר הדתי הנפוץ לכל הרעות שיש בעולם – שגם הן נובעות מטובו של אלוהים, שלא תמיד ברור לנו. האתאיסט יגיד, לעומת זאת, שזו דרך הטבע.
לאחר מכן בא פרק על נימוקים רציונליים – אריסטו, קאנט והתועלתנים, אך כאן לא הייתי מרוכז, וגם הדברים מוכרים, וגם הם לא מספקים באמת נימוקים למה להיות מוסרי, כפי שמציין גם המחבר.

והמשמעות? אם חייו של אדם הולכים טוב, אין לו כלל סיבה לשאול בשביל מה טוב לחיות. אבל מה קורה כשהוא סובל, או נתקל בקשיים? כאן עוד כמה דברים לא משמעותיים. בסופו של דבר, לדעתי, חייבים לומר, כי אם הסבל הוא רב מדי, באמת יש הצדקה לזנוח את החיים, כך שאתיאיסט צריך להיות בעד המתת חסד, בעוד רוב הדתות דוחות זאת, כי החיים הם מתנה מאלוהים ואין לאבדם.
ועוד נטען, כי אנו מכירים מהחיים אתאיסטים רבים שחיים חיים מוסריים ומשמעותיים, כך שהניסיון מוכיח שזה אפשרי.

היסטורית, בקצרה – אתיאיזם נעוץ במטריאליזם, שבעצמו נעוץ ברציונליזם. מקורותיהם של אלה ביוון העתיקה, אבל האתאיזם התפתח בעיקר עם הנאורות.

ומה עם המשטרים החילוניים הרצחניים של המאה העשרים – היטלר, סטלין, מאו?
הנאצים, נטען, שילבו את הנצרות באידיאולוגיה שלהם וזה לא היה משטר אתאיסטי. ואת הרצחנות שלהם יש לתלות באידיאולוגיה שלהם. אבל דווקא האנטישמיות
ניזונה ממקור נוצרי עתיק וידוע.
והקומוניזם בתקופת סטלין – נו, רק במקרה הם היו חילוניים, הבעיה היא בקומוניזם, שהוא אפילו לא הקומוניזם של מרקס, שלא יצא נגד הדת, אלא קומוניזם סובייטי. אבל זו בהחלט דוגמה לפגם של אתיאיזם מיליטנטי. הבעיה היא פונדמנטליזם – נקודה טובה. ודוגמה זו מלמדת אותנו שאין להקים חברה רק על סמך עקרונות רציונליים, בלי להתחשב במסורות של החברה.
מאו – אין יחס. ואולי הנימוקים באשר לסטלין נכונים גם כאן.

עוד פרק על ההוכחות הרציונליות – הקוסמולוגית, הטלאולוגית והאונטולוגית – שדנתי בהן לא מזמן.

ועוד פרק על אתאיזם מיליטנטי, שסובר שדת היא שטויות, וכן רע שיש להילחם בו. המאמינים מנגד טוענים, כי חיים רק לפי הראיות הם מצומצמים, ויש לפתוח את הלב לאמונה.
וכאן גם דיון בבעיית הרע בעולם, שכל התשובות הדתיות לו הן אפולוגטיות, שיכולות לשכנע את המאמין, אך לא את מי שאינו.

מילות סיכום והפניה לדברים החסרים בספר זה, בהם שורה של פילוסופים.

מה לקחתי מכאן בעיקר?
את התשובות השונות בנוגע לדילמת אותיפרון, וכן לגבי שאלת המתות החסד, לפי ההסבר שלי.

סך הכול ספר נחמד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s