שעה על סארטר, מאת פול סרת'רן

שעה על סארטר, מאת פול סרת'רן

סיכום הגותו במשפט אחד שלו –
'מה שאתה עושה – אתה נהיה'.

ועתה נפרט.
בספרו 'הויה ואין' מופיעים שני המונחים המרכזיים שלו –
בתוך עצמו, in itself – הכול בלי מודעות. ולמען עצמו, for itself – הכלום, המודעות, שלא תלויה בדברים ובהיות.
הלמען עצמו, המודעות, לא יודע למעשה כלום. המודעות יוצרת את עצמה דרך החלטות ומעשים.

מכאן נובעת גישתו הסוליפסיסטית, המרוכזת בעצמה. ולכן אמר כי האחר הוא המוות של האפשרויות שלי, וכן – הזולת הוא הגיהנום.
אבל לתודעה יש אוביקט – ההיות. ולכן גם האחרים משתלבים בה.

ומכאן גם גישתו למוסר –
הוא בא ביחס לאינדיבידואל, ולא ביחס לזולת. הוא מוסר אבסורדי לעולם אבסורדי.
אין מוסר אובייקטיבי, אלא אנחנו בוחרים את המוסר שלנו. וכשאדם בוחר לעצמו, הוא כמו בוחר עבור כל האנשים. כאן השפעת הצו הקטגורי של קאנט ברורה. וכמובן שאין אלוהים או מוסר אלוהי.

החטא הגדול שיכול לעשות האדם הוא 'אשליה עצמית', או 'אמונה רעה' – כפיית משמעות על החיים.

סיסמתו הגדולה – הקיום קודם למהות. כאן השפעת היידגר. אין טבע אנושי. האדם עושה את עצמו.

בהרצאתו 'האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם' כבר קיימת אחריות חברתית, שהיא הרחבה של המוסר הכללי שהזכרתי קודם. בכל מקרה, בתורת המוסר שלו, כך נאמר, אין הוא מקורי.

זאת ועוד – מכיוון שהאדם מתקיים ביחס לדברים, הוא גם יוצר את מונחיו הטרסצדנטליים מתוך עצמו.

סיכומו של דבר, כמו בסיסמה המפורסמת שלו – 'האדם נידון להיות חופשי', ועל כן עליו לקחת אחריות על חייו. ומעניין להשוות זאת ללוינס, שגם דיבר על אחריות, אבל אצלו זו אחריות לאחר. וכמו כן מול 'הגיהנום הוא הזולת' של סארטר, אצל לוינס, האחר מכונן את מוסריותנו. צו 'לא תרצח' נשקף אלינו מפניו, לדבריו.

כמו כן, הושפע מהמרקסיזם של מרקס.

מקווה שהעברתי את הדברים בלי לטעות יותר מדי.

*

ועוד ציטוט יפה ששיתפתי קודם, והוא אכן מושפע מקאנט כפי שהעירו לי בצדק –

תשוקה היא יחס לאישה כאמצעי, לא כתכלית, אהבה – יחס לאישה כתכלית, ולא כאמצעי.

ועל כך ניתן עוד להתפלפל.

מבחינה ביוגרפית, היה נשוי בנישואים פתוחים לסימון דה בובואר, ההוגה הפמיניסטית הגדולה בפני עצמה.

המשפט הגדול שלה אגב הוא – 'אישה לא נולדת אישה, היא נעשית אישה', ומשפט זה משתלב עם קו מחשבתו של סארטר.

*

ועוד אנקדוטה לסיום –
בספרו האמור 'האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם' הוא מספר על אדם צעיר שבא להתייעץ איתו בזמן המלחמה. מצד אחד הוא רצה להתגייס ולעזור במאמץ המלחמתי, אך מצד שני הוא חשש להשאיר לבד את אימו החולה. הוא הרגיש שזו ההחלטה החשובה בחייו, אך לא ידע מה נכון לעשות.
אז הוא בא להתייעץ עם סארטר, וסארטר אמר לו שזו הכרעה שהוא צריך לעשות, מתוך עצמו, ואף אחד לא יכול לעזור לו בה.
כביכול יפה, וזה עקבי עם הפילוסופיה של סארטר, אבל בעצם מה הוא אומר לו פה? תעשה מה שאתה רוצה! איזו מין תשובה זו? והאם יש בה בכלל חוכמה?

וזה מזכיר לי שבמחוזנו לייבוביץ היה זה שדיבר על הכרעה אישית, ובאמת צעירים רבים באו להתייעץ איתו. מעניין אותי לדעת מה היה סוג העצות שקיבלו. בעניין הגיוס לפחות דעתו הייתה נחרצת.

מחשבה אחת על “שעה על סארטר, מאת פול סרת'רן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s