שעה על אפלטון, מאת פול סטרת'רן.

שעה על אפלטון, מאת פול סטרת'רן.

קודם כל – כיף להתחיל את הבקרים עם שעה פילוסופית, אף כי עיקרי הדברים מוכרים. זו התנעה של המוח, בדומה אולי למילוי תשבץ.

ועתה, מה אומר אפלטון?
משל המערה הוא אחד המשלים הידועים שלו – אנו כמו נמצאים במערה חשוכה ורואים רק צללים על הקירות, העולם האמיתי הוא עולם האידיאות, העולם של המחשבה המופשטת.
באמצעות עולם האידיאות אנו יכולים להגיע למושגי האמת, הטוב והיפה.
רק באמצעות חקירה שכלית נוכל להגיע למושג האמיתי של הטוב.
ביקורת – זה לא מעשי, ונובע רק מהשכל, לא מהעולם הממשי.
כמו כן, זה מתאים למסורת היהודית-נוצרית.

זמן – יש לאפלטון תיאור ציורי שלו, אך בעיקרי הדברים – עולם האידאות לא נע ולא תלוי בזמן.
קאנט אמר, כי הזמן הוא חלק מעולם התופעות.
אפלטון, לעומת זאת, אמר, כי הזמן והעולם החלו ביחד, וזה תואם את תיאוריית המפץ הגדול, כך שאפלטון מתיישב יותר עם המדע המודרני בנקודה זו.

המדינה – בספרו 'המדינה' שרטט מדינה אוטופית, בה אין רכוש או נישואים, למעט במעמדות הנמוכים, הילדים יהיו משותפים, שירים ומוזיקה לא יהיו מותרים, רק כאלה המהללים את המדינה, וכן הלאה. שום דבר מזה לא מקובל היום.
כמו כן, השליטים יהיו פילוסופים, שיוכשרו לכך שנים רבות. ובראש יעמוד – המלך-הפילוסוף. וזה דווקא אולי רעיון טוב.
הערה של המחבר – יותר משזה משטר של צדק, זה משטר של סדר.

ונשאל – האמנם? האמנם שלטון של המלך-הפילוסוף הוא דבר טוב?
כאן אולי תועיל לנו ההיסטוריה, שכן היה מלך כזה, הלא הוא הקיסר הרומאי מרקוס אורליוס, שהיה אחד משמונת 'הקיסרים הטובים', וגם פילוסוף סטואי המוכר עד היום.
אבל, תאמרו בצדק, זו רק דוגמה אחת, ולכל אורך ההיסטוריה כמעט שלא מצאנו כדוגמתה, אף כי לכך אפשר לענות, שאולי בגלל זה ההיסטוריה שלנו נראית כפי שהיא נראית. נשאיר בצריך עיון.
לי על כל פנים נראה, שטוב שהמעמד השליט יהיה משכיל ומקצועי.

אושר – הלא-צודק בלבד הוא לא מאושר. ועל כן על המדינה להיות צודקת.

דיאלוג 'המשתה' – או הסימפוזיון – על אהבה. עד 1966 היה אסור על ידי הכנסייה. האהבה הגבוהה ביותר – אהבת החוכמה. וכן – קבלת חזון של מהו הטוב. אבל יש בו עוד הרבה דברים, ושווה לקרוא.

בהמשך הדרך – אריסטו תלמידו ביקר אותו בכמה נושאים, אבל הפלטוניזם התפשט. אבל לא פילוסופיית המדינה, שסתרה את צורת המשטר של הרומים, ולא המתמטיקה, שלא עניינה אותם.
הופיע זרם של ניאו-פלטוניזם. הוא מדגיש את היסוד המיסטי, ומדבר על היררכיה בטבע מריבוי עד לאחד. הוגה המרכזי שלו הוא פלוטיניוס.
גם אוגוסטינוס נמשך לניאו-פלטוניזם, ויישב אותו עם הנצרות וכך נתן לה עומק פילוסופי. והניאו-פלטוניזם הפך לחלק מהמסורת הנוצרית. במאה ה-12 המערב גילה את כתבי אריסטו, ועיקר המשקל עבר אליו.

עוד רעיונות –
'פילוסופיה מתחילה בפליאה'.

יש לנו ידע על האבסולוטי לפני שנולדנו, וכשאנו לומדים אנו נזכרים בו.

ביקורת –
פופר ב'החברה הפתוחה ואויביה' הציג את אפלטון כפשיסט. כך, למשל, אפלטון אומר ב'החוקים', כי במדינה אין דבר אישי, הכול שייך לחברה הקולקטיבית.
ביקורת נוקבת, שקשה מאוד להפריכה.

המחבר מסכם –
מבחינת הפילוסופיה הכללית שלו אפלטון הוא פילוסוף a+, ומבחינת הפילוסופיה הפוליטית – c-.

מחשבה אחת על “שעה על אפלטון, מאת פול סטרת'רן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s