שעה על ניטשה, מאת פול סטרת'רן

שעה על ניטשה, מאת פול סטרת'רן

ניטשה כבר בצעירותו חלה בעגבת, מה שהקשה עליו את המגע עם נשים.
הוא קרא את שופנהאואר והתרשם, וממושג הרצון שלו פיתח מאוחר יותר את מושג הרצון לעוצמה.
היה ביחסים הדוקים עם המלחין ואגנר, ואף התאהב באשתו קוזימה.
התמנה תחילה כפרופסור לפילולוגיה, אבל למד גם פילוסופיה.
התחבר גם עם בורקהרט.

בזמן המלחמה, כנראה, הגה את רעיונו הגדול – הכוח הגדול המניע את האדם הוא לא הרצון לקיום, אלא הרצון לעוצמה.

בספר הראשון 'הולדת הטרגדיה' הבחין בין האפולוני השכלי והדיוניסי היצרי. עוד הוא טען, כי ואגנר הוא היחיד שמשלב את שניהם. אחר כך התשמש בצד הדיוניסי נגד המוסר הנוצרי.

ואגנר היה אנטישמי, ובתחילה ניטשה לא התרכז בזה, אך לבסוף נפרד ממנו.

ספרו הבא – 'אנושי, אנושי מדי' הוא אוסף אפוריזמים, שבאו לו בהליכות ארוכות, וכנראה בהשפעה רבה של ואגנר. הוא יותר פסיכולוגי מפילוסופי, והשפיע על פרויד. הוא אינו שיטתי, וכך נתפס ניטשה גם בהמשך, אף כי בהמשך כן ניתן למצוא שיטה. כמו כן, הוא מיזנטרופי ומגלומני, אומר המחבר.

ניטשה היה חולני מאוד וחיפש מקום מגורים נוח.

ספרו הידוע – 'כה אמר זרתוסטרא' הוא יצירה פיוטית, ובו מעלה ניטשה את רעיון העל אדם, ואת הדרישה לחשוב בעצמך.

פול ריי חברו הכיר לו את לו סלומה, והם היו הולכים לצעדות ארוכות. שניהם התאהבו בה. וניטשה ביקש מריי לפנות אליה בשמו – דבר לא הכי חכם, אומר המחבר. בסוף השלושה נפרדו.
אבל לו נהייתה חשובה, השפיעה על רילקה ופיתחה חברות עם פרויד.

עוד כתב את 'מעבר לטוב ולרע' ועוד כתבים, בהם ביקורת על ערכי החברה המערבית, ובעיקר  נגד המוסר הנוצרי, שהוא לדבריו מוסר עבדים.

בשנת 1888 כתב ארבעה ספרים בהם 'הנה האיש', שבו טען שכה אמר זרתוסטרא הוא הספר הטוב ביותר שנכתב מעולם, ובו כותרות כגון 'למה אני כה חכם'.

זמן קצר אחר-כך התמוטט ברחוב כשראה נהג מצליף בסוס.
משעה זו איבד את שפיות דעתו, אולי בגלל העגבת.

אחרי אשפוז במוסד נמסר לאחריות אמו, ולאחר מותה לאחריות אחותו אליזבט. היא התחתנה עם פורסטר, שהיה אנטישמי מאוד.
והיא זו ערכה את הספר האחרון – 'הרצון לעוצמה', אך היא הכניסה בו דברים לפי נטיות לבה.  כתב על כך ולטר קאופמן.

ניטשה מת ב-1900, במפנה המאה.

לאחר מותו השפעתו הייתה רבה, למשל על פרויד. אבל גם השתמשו ברעיונותיו בצורה מעוותת, כך הפשיסטים והנאצים, שאימצו אותו כפילוסוף הבית שלהם. אבל הוא עצמו דיבר נגד אנטישמיות.

למרות כתיבתו החופשית והלא מסודרת, ניתן למצוא אצלו שיטה, עם מושגים מרכזיים –

הרצון לעוצמה – משופנהאואר הגיע מושג הרצון כמניע, ומהיוונים העתיקים הרצון לכוח, וביחד – הרצון לעוצמה. הנצרות הפוכה לזה, ומציגה ערכים של ענווה, חמלה, התמסרות. זאת כי נולדה בתקופת העבדות ברומא, וזה הרצון לעוצמה של עבדים. אלא שהוא מעוות ומנוון.
מנגד, טוען המחבר, שזה טיעון מעגלי, לא ברור לי בדיוק כיצד.

החזרה הנצחית – כל רגע יחזור לנצח. זו מחשבה מטאפיזית. לכן עלינו לחיות את חיים במלואם.
מנגד, טוען המחבר, אין בסיס אמיתי לטענה זו.

העל אדם – זה האדם שחי רק את הרצון לעוצמה. ולדברי ניטשה, הוא איש המאה העשרים.
אבל תיאורו קריקטורי, אומר המחבר.

עוד מדבריו –
הדבר כשלעצמו לא קיים, קיימים רק היחסים בין הדברים. זה יסוד הפרספקטיביזם של ניטשה, האמת שנראית רק מזווית המתבונן.

וכמובן – אלוהים מת (ואנחנו אלה שהרגנוהו).

*

ומה דעתי על ניטשה? היא חצויה.
מצד אחד אני דוחה את דבריו על מוסר העבדים, שכן אני רואה בחיוב את המוסר היהודי-נוצרי, הכולל ערכים כענווה, מסירות, אהבה, וכן הלאה.
אך מצד שני אין להתעלם מהכוח היצירתי הגדול שבדבריו, אשר משמשים, לדעתי, את הפילוסופיה העומדת מאחורי דבריהם של כל הקאוצ'רים למיניהם, למשל, וכן – בעיקר – של האמנים. לכן אני חושב שכן יש לדבריו ערך וכוח חיובי, אך זאת בעיקר בתחום היצירה.

מחשבה אחת על “שעה על ניטשה, מאת פול סטרת'רן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s