שעה על קונפוציוס, מאת פול סטרת'רן

שעה על קונפוציוס, מאת פול סטרת'רן

קונפוציוס – בן המאה השישית לפני הספירה, בסין.
תורתו, הקונפוציוניזם, שלטה בסין, יחד עם הטאואיזם והבודהיזם, עד עליית מאו, שהרס מסורת עתיקה זו, אף כי עדיין נותרו לה סימנים.
בזמנו, החיים היו סיוט של מעשי רצח ומלחמות. הוא הציג מהפכה בגישה לחיים ובהתנהגות, אבל לא מהפכה בממשל.

דמות המופת שלו הוא איש המעלה. הוא, למשל, מדבר מעט ועושה הרבה.

כמה מונחים מתורתו –
ג'אן – התכונה הבסיסית, שהיא אהבה לאנושות, אבל עוד דברים. מכאן ה'זן' שב'זן בודהיזם'.
טה – ורצ'יו, המידה הטובה.
טי – צדיקות.
שונג צו – אישיות נעלה.
ג'אן כולל חמש מעלות, מלבד האהבה – לכבד, לנהוג בסובלנות, להיות נאמן, להיות חרוץ, ולנהוג בחמלה.

הלימוד לגביו הוא דרך להגיע לחכמה, לא רק הוראה איך להתנהג, כפי שהיה נהוג עד אז.

מושגי הטאו שהיו קיימים כבר –
טאו – הדרך, או אמת.
אך בניגוד לטאו שהטיף להתבדלות, קונפוציוס הטיף למעורבות בחברה.
טה – ורצ'יו, המידה הטובה.
אך בניגוד לטאו, שם המידה הטובה נובעת מהדרך, אצל קונפוציוס היא משמים.

על ההנהגה אמר, כי היא צריכה ללכת בדרך המידה הטובה, ולא רק מיראת העונש. כך אנשים יתביישו לעשות רע.

הוא הוביל מברבריזם לאנושיות. אינו מדבר כמעט על האל. ועל המוות אמר – מוטב קודם שנבין את החיים.
הדגש הוא על מוסריות. לא בגלל פרס או עונש, אלא לעשות את הטוב לעצמו.

הוא ניסח את 'כלל הזהב' – מה שאינך מאחל לעצמך, אל תעשה לאחר. (ממש כהלל).
כך גם, חיי איש המעלה צריכים לשמש דוגמה.

הוא פנה לכל המעמדות.
כששאלו אותו ליחס לשליט אמר – תן לשליט להיות השליט (ממש כישו).
נחשב הוגה קונסרבטיבי.
לא מעמד חשוב אלא האהבה, ולא רק לגבי הפרט, אלא בחברה כולה.
זה הפך למוסר הסיני השולט.

עוד אמר – כשאינך יכול לדבר על משהו עליך להישאר בשקט. לכן על השפה להיות מדויקת. (ממש כוויטגנשטיין).

תמך בחינוך לכל, בלי קשר למעמד. כך נוצרו כשרונות חדשים. והחלה תקופה של נאורות חדשה. השליט לא נתפס עוד כצאצא האלים. ונמנעו מלחמות לא הגיוניות.

אך כשהוא מונה לשר לענייני פשע, יזם איסורים על לבושים מסוימים, וכן חוק המורה לנשים ולגברים ללכת בצדדים שונים של הרחוב. עד מהרה נמאס ממנו, והוא פוטר.
(ובכן, הפילוסוף השליט של אפלטון אולי בכל זאת אינו רעיון כל-כך טוב).

בסוף ימיו כתב הערות על ספר סיני מוזר ומופרך.

ושוב לחיוב – שושלת האן הלכה בדרכו ושרדה שלוש מאות שנה.
והוא נערץ גם על הוגים שונים במערב. כך וולטר אמר שהוא מעריך אותו, כי לא קיבל הארה אלוהית לחוכמתו.

*

פילוסופיה סינית בכללה – קשה להבנה לבן המערב. אך אלה עיקריה –

קונפוציוניזם – עוסק בעיקר באתיקה ובפוליטיקה, בלי מטאפיזיקה. וכך גם בניאו-קונפוציוניזם.

טאואיזם – מתרכז ב'דרך'. ההוגה המרכזי הוא לאו צ'ה. הוא אחר מקונפוציוס ואף סותר אותו. זו דרך הטבע, והיא מיסטית. עליו לרוקן עצמנו, ולהיות רגועים. הוגה נוסף – צ'ואן צ'ו – סתר את קונפוציוס. לא דרך האדם נחוצה לדעתו, אלא חיקוי דרך הטבע.

בודהיזם – במאה הראשונה לפנה"ס הגיע לסין. כידוע, מדבר על שחרור מאשליית הקיום על ידי מדיטציה.

בסין שלושת אלה התערבבו בצורות שונות.

*

בעיניי, קונפוציוס מציג גישה ארצית ומפוכחת, המתאימה מאוד לימינו. אוספי ציטוטים רבים שלו מצויים ברשת, ואני ממליץ לקרוא בהם.

מחשבה אחת על “שעה על קונפוציוס, מאת פול סטרת'רן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s