קריאה בקריטון מאת אפלטון

קריטון, מאת אפלטון
האזנתי לדיאלוג באנגלית, אף כי קראתי אותו כמה פעמים בעברית, ועדיין זה תענוג. נראה לי שאמשיך לעוד דיאלוגים. לצורת ההקראה יש תועלת, כי כל דמות בדיאלוג מוקראת על ידי קורא אחר, כולל גם אינטונציות.
במהלך הקריאה כתבתי כמה ציטוטים, שממילא אינם לגמרי מדויקים, ויש לקחת זאת בחשבון, וגם שיתפתי אותם בפייסבוק. להלן אביא את הציטוטים, חלק מהדיונים (מקווה שבאישור), וחלק ממחשבות נוספות שלי עליהם.

בדיאלוג זה קריטון מנסה לשכנע את סוקרטס להימלט מהכלא ומגזר דין המוות שניתן לו, וסוקרטס מסביר לו שאינו רוצה לעשות זאת, כי המעשה הצודק בעיניו הוא להישמע לחוק המדינה, גם אם הוא עושה לו עוול.

תחילה, קריטון אומר שאם לא יציל את סוקרטס אנשים יחשבו שחס על ממונו, והדבר יהיה לו לחרפה. ועל כך משיב סוקרטס –

סוקרטס: קריטון יקירי, למה צריך להיות אכפת לנו מדעתו של הרוב?

גם בהמשך הדיאלוג עניין זה ממשיך להיות נדון.

ועוד אומר סוקרטס, בציטוט מופתי, שבא כנימוק לאי בריחתו –

סוקרטס –  מה שחשוב הוא לא רק החיים, אלא להיות חיים טובים. וחיים טובים הם חיים צודקים ומוסריים.

ולבסוף, סוקרטס אומר, שלמרות שהמדינה עשתה לו עוול, אין זה צודק להחזיר לה עוול –

סוקרטס – ומה בעניין להחזיר עוול תמורת עוול, האם זה צודק?
קריטון – לא.
סוקרטס – אתה יודע שזו לא דעת הרוב ולעולם לא תהיה…

כאן יש להעיר – ולעולם לא תהיה? הרי אני יכול לחשוב על כמה מקומות בתנ"ך שזה בדיוק מה שמומלץ בהם, וכן כמובן בנצרות זו אבן הפינה שלהם.
וכאן גם הוער לי שיש מקום בעשיית דין וצדק מול המעוולים. ומה כאשר המדינה היא המעוולת? גם כאן יש מקום למחות! אחזור לכך בהמשך.

סוקרטס מביא עוד טיעון לחיזוק עמדתו –

סוקרטס – אם איננו עושים עוול לאבינו ולאימנו, הרבה יותר מכך איננו צריכים לעשות עוול למדינתנו.

זאת אחרי שאמר, שאין זה נכון להחזיר עוול תמורת עוול כשמדובר בהורים.
אבל גם כאן יש לשאול – האמנם? כלומר – אם הורים אינם מתנהגים כשורה, האם חובה עלינו להמשיך לכבדם? זו לפחות שאלה שהתשובה עליה לא כה פשוטה.

ובכל אופן, בהמשך דבריו נאמר כי סוקרטס כל חייו נהנה מהמדינה, ולא ביקר אותה או מרד בה. למעשה, נאמר, הוא מעולם לא יצא מגבולותיה, חוץ מאשר פעם אחת, כאשר הלך לתחרות אולימפית אחת.

וכאן עלתה לי מחשבה מסוימת – אולי כל מערכת הנימוקים של סוקרטס היא פשוט מה שמכנה פרויד 'רציונליזציה', בעוד למעשה הנימוק האמיתי שלו הוא אחר לגמרי – הוא כל-כך רגיל לעיר, שהוא לא יכול לדמיין את החיים שלו מחוץ לה, ומעדיף למות ולא לצאת לגלות! (ואגב, בכך הוא מזכיר גם את קאנט, שגם הוא לא יצא מעירו).
טוב, זה נשמע יפה, אבל לא בטוח שזה נכון, שהרי גם בשלב המשפט סוקרטס היה יכול לצאת בעונש פחות בהרבה, אבל הוא החליט ללכת עד הסוף עם 'האמת הפילוסופית' שלו.

ועתה לביקורת שהושמעה – תפיסה זו, של הארץ כהורה, שתמיד יש לציית להוראותיו, וכמאמר השיר – 'ארץ שנאהב, היא לנו אם ואב' (כך צוטט בתגובה) – היא תפיסה מיושנת, ואף מניצני הפשיזם.
ואכן, על כך כתב פופר בספרו 'החברה הפתוחה ואויביה', ביחס לתפיסת המדינה אצל אפלטון (אף כי כאן זו תפיסת סוקרטס עצמו). ואכן גם, בהמשך הדרך התפתחו תפיסות מדינה מתקדמות יותר, כמו זו של לוק, שלפיו כאשר המדינה אינה עומדת בחובותיה, אפשר לא לציית להוראותיה.

חבל ששתית, סוקרטס!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s