פילוסופיה הודית, בסדרת עולם הפילוסופיה

פילוסופיה הודית, מאת דאג אלן, בסדרת עולם הפילוסופיה.

תחילה אעיר שאולי אטעה בכתיבת המונחים ההודים, שכן אני כותב משמיעה.

בניגוד לדעה הרווחת, בפילוסופיה ההודית מאמינים אמנם ברוח, אבל גם בקיום החומר. כמו כן, יש יותר מאלטרנטיבה אחת, אפשר להחזיק בכמה תפיסות.

משל ידוע מספר על אדם שרואה נחש, ותגובותיו מחולקות לשלוש –
בשלב הראשון הוא רואה את הנחש ונבהל. זו התפיסה החושית.
בשלב השני הוא מטיל ספק, ומגלה שבאמת זה רק חבל.
בשלב השלישי הוא שואל איך הוא יכול לדעת ולהבחין, וזו הפילוסופיה.

הפילוסופים ההודים היו אנשים דתיים, והפילוסופיה שלהם היא דרך חיים. במערב יש ידע למען ידע, בהודו הוא אמצעי למטרה נעלה יותר – חופש וישועה.

חמישה מושגים משותפים לכולם –
אטמן – או מוקשה – המציאות האולטימטיבית. נירוונה היא ההגעה לשם. יוגה קשורה גם לזה, והיא לא רק אמצעי לרגיעה, אלא דרך לחופש וישועה.

סמסרה – עולם הלידה והמוות. הוא אשלייתי, וזה עולם של עבדות. זו המאיה – כוח אלוהי השולט בעולם. ובו שוררת אבידיה – לא ידע, בורות. באופנישידות מורים דרכים שונות להתמודדות – אפשר להתמודד איתה בשתיקה, או בהסרת האשליות. ויש בהן גם סימבולים רבים. הידוע ביותר – קריאת 'אום' – למעבר לתודעה שמעבר לקיים המשתנה.
דימוי ידוע הוא של סירה החוצה ים, מהסמסרה לאטמן.

קארמה – חוק התוצאה המוסרית. אתה תוצאת המעשים הקודמים שלך. זהו  חוק טבע מוסרי.
וזה נמצא במודע וגם בלא מודע – הרבה לפני שפרויד התייחס לכך. הניסיון הוא להעלות את הלא מודע למודע. וזה קשור גם לאטמן וגם למאיה. האידיאל הוא שלא תהיה קרמה בכלל.

לידה מחדש – נובעת מבעיית קיום הרע – לפעמים אנשים טובים סובלים וכיוב'. התשובה – יש כמה גלגולי חיים. מי שחי חיים טובים יתגלגל לצורה גבוהה יותר של קיום.
המטרה היא להימלט ממעגל הלידה מחדש בעולם הסמסרה.

דרמה – המעשה המוסרי. הוא קובע את הקרמה. והקרמה משפיעה על הדרמה. ערך חיובי היא למשל – אהימסה – עקרון אי אלימות וחמלה לחיים.
כמו כן, מה שנכון בשבילי אולי לא נכון בשבילך. אבל זה לא רלטיבי, כי זה עדיין אובייקטיבי.
הדרמה מגדירה ריטואלים והתנהגות, וגם מעמד חברתי – חלוקה לקסטות.

ארבע מטרות החיים –
אטה – נכסים חומריים וכוח.
קאמה – הנאה ואהבה, דרך חמשת החושים.
דרמה – דנו בו.
מוקשה – חופש וישועה.

טכניקות פרקטיות –
אי היקשרות.
אהימסה – אי אלימות. להיות מעל האגואיזם, משום שכל החיים קדושים.
מדיטציה – מתחילה באהבה כלפי עצמך, אחר-כך אהבה לאחרים, אחר-כך אהבה לזרים, אחר-כך לאנשים שאינך אוהב, ולבסוף – לכל האנשים. כך יוצאים מהאגו ומהסמסרה. אינך מבדיל עוד בין טובתך לטובת אחרים, וכך מגיע לנירוואנה.

יש שלא קיבלו את הזרם המרכזי בפילוסופיה ההודית, והיו גם קולות מושתקים. למשל, זרם נטורליסטי ומטריאליסטי. כך גם בעבר הודו הייתה מפותחת במתמטיקה ובמדעים.

דתות בהודו –
הינדואיזם – הדת השלישית בגודלה בעולם.
בודהיזם – הרביעית בגודלה. היום שייכת לפחות מאחוז האוכלוסייה בהודו.
ג'ייניזם – דוגל באי אלימות ואי היקשרות. גם הוא כולל פחות מאחוז, אבל בעל השפעה, והשפיע גם על גנדי.

ודות – כתבי הקודש – כתבו אותן פולשים אריים. והם הכתובים הראשוניים.
הן כוללות –
רג-ודה – המנונים לאלים.
הבראמאנה – תפילות וריטואלים.
אראניה קאס – קורבנות.
אופנישדות  – או ודנטה – כלומר סוף הוודות – הוראות הגורואיים, דברי חוכמה. נקראות גם 'שירים פילוסופיים'. וזה הבסיס לפילוסופיה. הן מרובות מאוד.

ההתפחויות הדתיות כוללות את שיוה, וישנו והשאקיזם.

שש שיטות בהינדואיזם –
לוגיקה, לוגיקה כדרך יציאה מהסמסרה, גישה דואליסטית, יוגה – שהיא גם דואליסטית ומשמעותה לאחד, מיממסה – שעוסקת בדרמה, ולבסוף ונדטה – הגעה למציאות רוחנית. והיא הידועה ביותר.

כמו כן, יש פרשנויות שונות מאוד בהינדואיזם.
גישה מוניסטית – לפיה יש רוח אחת. אנחנו בדרך כלל חושבים אחרת, שכל ישות נבדלת.
ברהמן – הכוח האחד, לפי כמה הוגים.
אטמן – מהות פנימית אחת, לפי כמה הוגים. והוא יכול להיות מתואר רק בדרך שלילית, לפי כמה. הוא יכול לדעת אך אין לדעת אותו.
לבסוף, נעשה זיהוי של הברהמן עם האטמן – היקום עם העצמי הפנימי.

גישות שונות –
סגונה ברהמן – ברהמן עם מאפיינים (בניגוד לרמב"ם, נאמר).
נירגונה ברהמן – בלי מאפיינים. הוא אחד ואין שני לו.
כמו כן, יש הסוברים שהעולם לא אמיתי (כמו ברקלי). והמציאות האולטימטיבית – לא נראית.

*

עד כאן שעה וחצי מתוך שלוש, והחצי השני מוקדש לדתות.

בודהיזם –
פאלי קאנון – הטקסט המרכזי.
את הסיפור על סידהרטה שגודל כנסיך, וכשיצא החוצה ראה זיקנה, מחלה ומוות – כולנו מכירים.
בתפיסה זו, אנו חיים באשליה, ולא רואים ברור.
זו גישה רציונלית, לא דתית, פרגמטית.

בודהה יצא נגד הדוגמות של האופנישדות.
משל ידוע מספר על אדם שנפגע מחץ מורעל, והוא מתחיל לשאול שאלות על העולם. אבל מה שצריך הוא להוציא את החץ ולרפא אותו.
כמו כן הורה את הדרך האמצעית.

שלושת סימני החיים –
אניצ'ה – הכל משתנה. נהר הוא לא אחד (כמו הרקליטוס).

אנטה – אין עצמיות קבועה. האגו הוא אשליה והוא הבסיס לסבל שלנו. אין אני.  עצמי יציב חוסם זרימה ומזיק. הוא מוביל לאנוכיות, שנאה וכו', לכל הרע בעולם.

דוקהה – סבל, במובן הרחב. קשור גם לשינוי שבעולם.

טנהה – תשוקות, כולל גם רצון להמשך הקיום. זה הגורם לסבל.

נירוואנה – השתחררות ממעגל זה.

אך יש גם הוראה חיובית, והיא שמונת הדברים הנכונים – ראייה נכונה, מעשה נכון, דיבור נכון וכו' (גגלו).

לסיכום – לא האגו מחוסל, אלא אשליית האגו.

*

בגהווד גיטה – מרכזי בהינדואיזם, וכולל בתוכו את המהבארטה. יש בו הרבה פילוסופיה. וגם כאן כמה שיטות –
זרם קרישנה אחד מציג אותו כדרך להתאחדות בתשוקה עם קרישנה.
קארמה יוגה – ההפך, אי היקשרות, ובה נתמקד.

שם מסופר על ארג'ונה וקרישנה, שמנהלים דיאלוג ביניהם, שמתרחש לפני קרב. ארג'ונה שואל האם להילחם או לא להילחם, כי נראה ששתי האפשרויות שליליות. קרישנה אומר לו שהוא חייב להילחם, כי גם הימנעות מפעולה היא פעולה, אבל שלא להיקשר לתוצאות פעולתו.
ועדיין בדרך זו אדם כפוף לדרמה וכן ליכולותיו.
במקום ביטול הפעולה, בא כאן ביטול בפעולה.
כמו כן, זו אינה אדישות ואי אכפתיות, כי הפעולה מבוססת על אהבה שאינה מותנית.

פילוסוף בשם מורטי טען, כי עיקר המחלוקת בפילוסופיה ההודית היא על האטמן – מהו הדבר האמיתי?
וגם במערב גישות דומות – אפלטון – ודיבורו על מה שמעבר לעולם התופעות, והרקליטוס – שאצלו רק השינוי אמיתי.

*

לבסוף – מוהנדס גנדי, המכונה גם מהטמה – כלומר נשמה גדולה, הוא ההודי הכי מוכר במערב. הוא השפיע על מרטין לותר קינג בעקרון אי האלימות שלו, וכן ברעיון כוח האמת והאהבה. הוא היה אקלקטי בהשפעותיו – מהמערב הושפע מסוקרטס, טולסטוי ורסקין, וגם מהתנ"ך, ומהמזרח – מהג'ייניזם, מהקארמה יוגה, מרעיון התגשמות האל וישנו, ועוד.

הוא החזיק בשני עקרונות –
אמת – שהיא תודעה טהורה. היא כוח בלתי משתנה, שהוא אלוהים.
לאדם לא ניתן לדעת את האמת המוחלטת. אלוהים הוא אמת. והרי גם אתיאיסטים אוהבים אמת. היא לבדה נצחית. השילוש שהוא אחד הוא אלוהים-אמת-עצמי.

אהימסה – עקרון אי האלימות. זו הדרך לאמת. היא האמצעי בלבד, אבל המטרה לא מקדשת את האמצעים.
כמו כן, בסוף הודה כי לפעמים, כשאין ברירה, אפשר לנהוג באלימות. אבל עדיין צריך לצמצמה ולא להלל אותה.

*

באופן מפתיע, הספר מסתיים במשל החסידי הידוע, על רבי יצחק, שחלם על מטמון החבוי בפראג ונסע לשם לחפשו, אך שם השוטר סילק אותו, לא לפני שסיפר לו שהוא חלם שיש מטמון בביתו של אותו יצחק. כך הוא חזר לביתו ומצא שם את המטמון.
אני שמעתי שסיפור זה אמיתי, ולוחית המספרת על כך נמצאת בבית הכנסת של אותו יצחק, איפשהו באירופה. כמו כן, אותו רעיון מופיע גם בספר 'האלכימאי'.
בספר מפענחים אותו כך – האוצר בבית שלנו, בישות שלנו, אך לפעמים צריך זר כדי לגלות אותה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s