אריסטו, בסדרת עולם הפילוסופיה

אריסטו, מאת תומס ס. בריקהאוס, בסדרת עולם הפילוסופיה.

שוב, אציג רק כמה נקודות מהספר, הרי אתם מכירים את אריסטו היטב.

תחילה הספר דן בלוגיקה, ועל כך אדלג, למרות חשיבותה.
ועובר למטאפיזיקה, וגם כאן לא אפרט, רק אציין את העיקר הגדול שאריסטו מלמד – לעולם יש 'מניע ראשון', שאינו מונַע, והוא אלוהים. למחשבה זו הייתה השפעה מכרעת על הגות ימי הביניים, המוסלמית, היהודית והנוצרית, והיא נוכחת עד היום, ומכונה 'הראיה הקוסמולוגית'.

כמו כן, אריסטו מבחין בין חומר לצורה, הקיימים ביחד, והצורה היא שם אחר למהות החומר. (וכן הוא מבחין בין כוח פוטנציאלי וכוח אקטואלי, הקיים בזמן הווה)
כך גם, הנפש היא מהות הגוף, והיא אינה יכולה להתקיים בלעדיו.

מבחינת חלוקת עולם החי –
ישנם הצמחים, שגם הם חיים, כי הם צומחים, ניזונים וכו', וזו צורת חיים ראשונה.
אחר-כך יש בעלי חיים, שלהם גם יש תחושה, שהיא גם תשוקה, וזו צורת חיים שנייה.
ולבסוף ישנו האדם, שמה שמייחד אותו היא חשיבה רציונלית, וזו צורת חיים שלישית, הגבוהה ביותר.

החלק הבא עוסק באתיקה, ובפרט באתיקה הניקומאכית.
אריסטו אומר כי לבני אדם יש מטרות רבות, אבל הרבה דברים אנו רוצים למען דבר אחר, גבוה יותר. הדבר היחיד שאנו רוצים לעצמו, ולא לשם מטרה אחרת נעלה יותר, הוא האושר.
וכיצד נשיג את האושר הזה? לא על ידי הנאה, שקיימת גם אצל בעלי חיים, ולא על-ידי כבוד, שניתן לנו על-ידי אחרים ויכול להילקח ממנו, אלא על-ידי חיי מחשבה והתבוננות, contemplation.
כשם שלכל דבר בעולם יש פונקציה שהוא ממלא, כך גם האדם. ומה שייחודי לאדם הוא לא רק לגדול, כמו הצמח, ולא רק לחוש, כמו בעלי החיים, אלא חלק ההיגיון והמחשבה.
אבל לכך צריך להקדיש חיים שלמים, ולא יום אחד, כי 'סנונית אחת לא מבשרת את האביב' (מכאן הפתגם הידוע).
אבל לכך צריך גם הרבה זמן פנוי, ולכן צריך גם מזל. ואכן, לכל אורך ההיסטוריה, מי שעסקו בענייני הגות היו בעיקר בני האצולה, הפנויים מעבודה.

ומבחינת המעשים הטובים, ה-virtu, אריסטו מורה את 'דרך האמצע' הידועה. כך, למשל, בין פחדן לנמהר נמצא האמיץ, שהוא מבין בפני מה הוא ניצב.
והמידה הטובה נקנית על-ידי הרגל. למשל, על ידי התנהגות אמיצה אנו הופכים לאמיצים, וזה הופך ל'טבע שני' שלנו. הדבר מצריך אימון ותרגול.

אבל בסופו של דבר, התבוננות עדיפה  על מעשים מוסריים. ובכל זאת הם הכרחיים, כשם שתזונה טובה היא הכרחית. שהרי באדם יש דבר המשותף גם לצמח ולחיה – ודבר זה אריסטו אומר בפסקה אחת. רק אלוהים הוא מחשבה טהורה.

החלק הבא עוסק במדינה, הפוליטיקה.
אריסטו אומר כי האדם הוא יצור חברתי, פוליטי. כך, אדם שלא חי בעיר הוא או חיה או אל.
ועוד הוא אומר כמה דברים בעייתיים – שיש עבדים שהם כך מטבעם, משום שאינם יכולים להיות רציונליים בעצמם. ובמשפחה – הגברים הם השולטים, והנשים צריכות לציית להם, וגם הילדים. משום שאלה אינם מסוגלים לחשיבה רציונלית. היום הגישה לנשים, כידוע, שונה, אך התפיסה הזו הייתה דומיננטית לאורך רוב ההיסטוריה.

כן הוא מונה שיטות ממשל שונות, ואומר שמונרכיה ואריסטוקרטיה הן הטובות ביותר, כי בהן השליטה היא לפי השכל. אך התפיסה כאן מורכבת יותר, ולא איכנס לפרטיה.

ועוד הוא אומר, כי העשיר ביותר והעני ביותר מתקשים ללכת לפי השכל, וכי אסור להם להפוך לחזקים מדי. אלא יש לפעול לפי טובת הכלל.

סיכומו של דבר, אריסטו תומך בחיים לפי הטבע, ולפי זה אמר בתחילת ה'מטאפיזיקה' – 'כל בני האדם לפי הטבע רוצים לדעת'.

הרמב"ם, כידוע, הושפע עמוקות מאריסטו, והעריך אותו מאוד.
הגותו כה יפה ומסודרת (למעט החריגות שהזכרתי), והוא כנראה הפילוסוף המשפיע ביותר בהיסטוריה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s