סיפורה של הפוליטיקה הישראלית, מאת עמית סגל.
הוצאה עצמית, יולי 2021.
נתחיל מהסוף – ספר מעולה. על תולדות הפוליטיקה הישראלית תמיד מעניין לשמוע, ובטח כאשר זה בא מאחד מראשי הפרשנים הפוליטיים. כבר ציינתי לא מזמן שלפי התרשמותי בתקופה האחרונה יצאו ספרים רבים עם סיכום המצב הפוליטי הישראלי. למשל – ספרו של ארי שביט, אבל יש עוד כמה. אגב, שאלתי את אבישי בן חיים בטוויטר מדוע הוא לא כותב ספר על תיאוריית 'ישראל השנייה' שלו, והוא ענה לי שהוא דווקא כתב ספר, ועתה הוא מחפש הוצאה לאור.
ניתן לשאול מה יש בה בתקופה זו שמנביעה ספרות כה ענפה בתחום? אינני יודע את התשובה, ואני משאיר את השאלה פתוחה.
ניתן גם לשאול – מה עוד ניתן לחדש על הפוליטיקה הישראלית? ובאמת – רוב הדברים ידועים, וגם בספרו של עמית סגל, רוב הדברים ידועים לישראלי הממוצע.
אך בכל זאת יש בו שני יתרונות –
ראשית, הוא מוסיף זוויות נסתרות ובלתי ידועות לסיפורים הגדולים, הן מתוך מה שהיה עד לו, והן מתוך מה ששמע או מה שקרא. זה תמיד מעניין להיחשף לזוויות העסיסיות האלה.
ושנית, חשוב יותר – הוא מציג גם פרשנות שלו לאירועים שונים, מותח קווים, עורך הקבלות והבחנות, וכך מתקבלות כמה תובנות לא מבוטלות על הפוליטיקה בארצנו.
למשל, וזו הנקודה הראשונה ולהערכתי גם החשובה ביותר – דבריו ביחס לשיטת הבחירה הנהוגה בישראל, שנקבעה בימי בן-גוריון. היא לא נשיאותית, ונותנת כוח רב בידי המפלגות. אבל יש בה חסרונות מובנים, שאחד העיקריים שבהם הוא הכוח הפוליטי הרב שניתן בידי מפלגות קטנות, המשמשות כלשון מאזניים. דבר זה ידוע לנו עד היום, ואולי היום אף ביתר שאת, כאשר מפלגה קטנה, עם שישה מנדטים פעילים, היא זו שמתוכה יצא ראש הממשלה, בנט.
וסגל חוזר לשיטת הבחירה גם בסוף דבריו, ומתייחס לצד אחר שלה – לכך שכהונת ראש הממשלה לא קצובה בזמן, כמו בארה"ב למשל. גם לעובדה זו יש השפעה מכרעת על כל פני הפוליטיקה הישראלית, מראשיתה עד היום.
מבחינת שיטת הכתיבה – סגל מתייחס לשנים עשר ראשי ממשלה, כאשר על שרת הוא מדלג, ואת אשכול ושמיר מביא ביחד. ולגבי כל ראש ממשלה הוא מתמקד בהחלטה אחת שקיבל. אבל מתוך נקודת מוצא זו הוא יוצא להתייחסות רחבה יותר, ובכלל – נראה לי שהוא תופס חלק משמעותי מאוד מכל ראש ממשלה.
לכן, לסיכום, בעיניי זה ספר מצוין, ואני ממליץ לקרוא אותו. גם אם אתם לא אוהבים את דמותו או פרשנותו של עמית סגל.
אך יש שתי הערות פרטניות –
הראשונה על מה שאומר סגל עצמו בהקדמה – שעד היום לא יצא אף ספר על הפוליטיקה הישראלית. האומנם? לי נראה שיצאו מאות ספרים, הן על הפוליטיקה הכללית, והן במובן של פוליטיקה פנימית.
ואגב, כאן סעיף משנה להערה – כי סגל אומר שגם אין מילה עברית ל'פוליטיקה', ואפשר שכאן הוא צודק. אמנם קיימת 'מדינאות', אך זוהי מה שכיניתי 'פוליטיקה כללית', ואילו סגל מתכוון בעיקר לפוליטיקה הפנימית, ועל כך גם ספרו.
והערה שנייה היא על ביקורת שקראתי על ספרו השבת באחד העיתונים (מקור ראשון). בה נאמר כי זה ספר טוב, אך רואים שיצא בהוצאה עצמית, כי יש בו שגיאות כתיב רבות.
ובכן, קודם כל – אכן הספר יצא בהוצאה עצמית, בדומה לספרו האחרון של חנוך דאום. אולי זו שיטת הפרסום של העתיד, לפחות לגבי מי שיש לו עוקבים רבים. אבל לגבי העניין עצמו – אני מצאתי בספר טעות אחת בלבד!(*) ואני קורא קפדן, כך שאיני יודע על מה בדיוק דיבר אותו מבקר.
ומשמעות הדבר – אף כי זהו ספר שייצא בהוצאה עצמית, הוא מוקפד מאוד, מכל הבחינות.
(*למתעניין – להציף במקום להציץ, בעמ' 119. לכך ניתן אולי להוסיף עוד שתי טעויות מינוריות – רמת החיל במקום רמת החייל, בעמ' 126, ופסיק מיותר בעמ' 162. יש גם בעיית ניסוח קלה לקראת סוף הספר, שם נאמר על נתניהו 'המכהן', במקום המכהן את התקופה הארוכה ביותר, או משהו כעין זה. בכל אופן, אלה טעויות ספורות ומינוריות, שקיימות בכל ספר.
ועל פעם אחת שכתוב 'אכיבוש' לא אתעכב, כי אולי בכוונה נכתב כך).
ביקורות ספרים ומאמרים 