על מוסר אתאיסטי ועוד

(מאמר קצת שנוי במחלוקת, שבהתחלה נמנעתי מלפרסם, אבל אעלה אותו בכל זאת, למען הביטוי החופשי, ואף שאיני בטוח בחלקים השנויים-במחלוקת שלו)

*

קראתי בספר "אדם בצלם אלוהים" את הדברים האלה –

"האתוס של האתאיזם

ד'הולבך מציג כאן תפיסה מודרנית של כבוד עצמי, כבוד עצמי הנובע מהאדם עצמו ונמדד על פי קריטריונים אנושיים. כבודו של האדם לא ניתן לו בידי האל ולא תלוי בהיענות לציוויי האל. אדרבה, כבודו של האדם תלוי דווקא בכך שישמור על עצמאותו (המחשבתית, המעשית), ושיהיה נאמן לעקרונותיה. כבודו של האדם תלוי באוטונומיה שלו ובשלמותו הפנימית. האדם אינו צלם אלוהים, ואינו אלוהי או רוחני כלל. הוא מכונה. אולם גם כמכונה הוא יכול לשמור על כבודו העצמי, וזאת על ידי פעולה בהתאם לציוויי המוסר והתבונה – שנובעים מתוכו."

– אדם בצלם אלוהים מאת תומר פרסיקו

ועל כך הגבתי –
האם אין בעיה מובנית בתוך תפיסה זו? אם האדם הוא אכן מכונה, מניין המוסר שלו? וכן – מניין התבונה שלו?

לכך התקבלו כמה תגובות, ועתה ארחיב.
התגובה העיקרית הייתה שיש כמה סוגים של אתאיזם, או חילוניות. וזה נכון. תחילה יש להבחין – האתאיזם היא התפיסה העקרונית השוללת את מציאותו של אלוהים. חילוני, לעומת זאת, הוא אדם שלא שומר על אורח-חיים דתי, והוא יכול להאמין בקיום האל, או שלא.
ונכון שבתוך החילוניים יש גוונים שונים. בישראל, חלק גדול מהחילוניים מאמינים באלוהים, או ב'כוח עליון' כלשהו. חלק גדול פחות, אבל עדיין גדול, הם 'מסורתיים', כלומר שומרים על כמה ממנהגי הדת, ברמה כזו או אחרת. ואגב, כנראה אפשר להיות מסורתי גם מבלי להאמין באלוהים. חלק אחר – הם אגנוסטים, כלומר לא הכריעו בשאלה האם אלוהים קיים או לא, ושאלה זו אף עשויה שלא לעניין אותם כלל. וחלק אחר אינם מאמינים באלוהים ולא שומרים על אורח-חיים דתי, אלה הם האתאיסטים, והם כנראה קבוצה לא גדולה. וגם בתוכם יש גוונים – יש האתאיסטים הלוחמניים, שבאים לקעקע את יסודות האמונה הדתית, או הפרקטיקה הדתית. אותם אולי אפשר לכנות אנטי-תיאיסטים. ויש אנשים שלא מתעסקים בזה, אלא פשוט חיים את חייהם הרגילים. ואבחנה אחרונה – יש מהנלחמים נגד הכפייה הדתית שאינם בהכרח אתאיסטים, הם יכולים להיות חילוניים-מאמינים, ואף דתיים.

אך כל אלה הם הבחנות סוציולוגיות, והן פחות מעניינות אותי. מה שמעניין אותי זו השאלה הוותיקה – מה מקור המוסר של האדם שאינו מאמין באלוהים?
וכאן צריך להבהיר כבר בהתחלה – בפועל, אי אמונה באלוהים כלל לא מחייבת אי מוסריות. יש חילוניים רבים, למעשה רובם, שהם מוסריים לחלוטין, מוסריים מאוד אפילו. השאלה היא רק במה תלוי מוסר זה.
ובכן, לפחות בתפיסה האתאיסטית שהוצגה בקטע המצוטט, האדם הוא לא יותר ממכונה. זו התפיסה המטריאליסטית, הנטורליסטית, שהיא גם, אפשר לומר, התפיסה המדעית השלטת. ובכן, אם זה כך, אילו דרישות יכולות להיות לנו ממכונה? האדם מתנהג לפי טבעו, ואין לו כל דרך אחרת. והוא גם לא צריך להכפיף עצמו לצווים חיצוניים.

כאמור, זו שאלה ותיקה, אך עדיין איני יודע בדיוק מה התשובה עליה.


מצד שני – יש גם תועלת בתפיסה החילונית, כי היא מעניקה את מרכז הכובד של ההחלטה המוסרית בידי האדם עצמו, בעוד בדתות המסורתיות האדם כפוף להחלטות חיצוניות – המוכתבות בידי האל, או בידי כוהני הדת.
אם כך נראה שיש צד יתרון בתפיסה החילונית, ויש גם צד יתרון בתפיסה הדתית. ומה עדיף?
כאן נראה לי להציע דרך שלישית, והיא דרך הדאיזם, הכוללת אמונה באלוהים, מקור המוסר, מצד אחד, אך גם באוטונומיה של האדם, מצד שני. זו, נראה לי, הדרך היחידה לשמר את שתי התועלות.

*

(ומכאן מתחיל החלק היותר מורכב/בעייתי).

ולבסוף אוסיף עוד הערה, שאני חושב שתהיה שנויה במחלוקת, בלשון המעטה, בדבר המוסר החילוני. והיא נסמכת על ההבחנה בין הפרט החילוני ובין התרבות החילונית.
הפרט החילוני, כבר אמרנו, יכול להיות מוסרי לגמרי. אף כי – עתה אוסיף – יכול גם להיות לגמרי לא. אבל החברה החילונית היא דבר אחר. היא אמנם שומרת חוק, לפחות במוצהר, אך מהם תוצריה התרבותיים? ממה שאני מתרשם מצפייה בערוצי הטלוויזיה פה ושם, ובנטפליקס – תרבות ההמונים היא ירודה ביותר. אני לא מוצא שם שום ערכים שארצה לחיות לפיהם. ובעיניי – כן, זו לגמרי עגלה ריקה!
אז כן, כמובן, יש גם אנשי הגות רציניים ופילוסופים, אבל אחרי הכול – כמה כבר קוראים אותם? לא הם גיבורי התרבות ולא הם מעצבי התרבות. וכפני התרבות של החברה כן פני מוסרה.

נשאר, אם כך, ערך חילוני אחד – המדע. אבל המדע הוא כבר מזמן לא ערך חילוני בלבד, ולמעשה מעולם לא היה. יש אנשי מדע דתיים רבים, והם לא רואים סתירה בין דתיותם למדעם. אם כך, גם בתחום הזה אין יתרון חילוני.

אך לבסוף, יתכן שהחיסרון הזה הוא אשר הגביר את נוכחותו של המדע בחיינו, עד שהפך למעין 'דת המדע', או בשמו האחר – 'מדעיזם'. וכמו בדת, גם כאן, יש 'כופרים' שיש להילחם בהם – 'מכחישי המדע' וכיוב', בעוד שכוהני הדת – דת המדע – הם אנשים קדושים שלא יכולים לטעות…
ולמותר לציין שהנאמנות הדתית הפנאטית הזו מובילה גם למחוזות לא אתיים ולא מוסריים.

3 מחשבות על “על מוסר אתאיסטי ועוד

  1. מקור המוסר בטבע: האינסטינקטים שלנו הם מוסריים. ניתן למצוא אותם בכל חברה אנושית שהיא

    אין צורך באמונה לחזק מוסר; אין גם צורך במדע לכך; אין צורך בדבר… כמובן שהרמה הבסיסית תהיה מוגבלת ללא מערכת מוסר חברתית (כמו דת), אבל ברמת האינסטינקט אין הבדל.

    ממליץ שתגיע ל'הלוח החלק' של פינקר.
    https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=45171
    ישנה את דעתך…

    אהבתי

    1. תודה, מקווה באמת להגיע ללוח החלק, אולי אזמין אותו.
      באשר למוסר – יש לו יסוד טבעי, אבל גם להתנהגות הלא מוסרית יש יסוד טבעי, לכן הקימו חברות וחוק. אבל הדברים כמובן ארוכים.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s