על ניצחון הליברליזם

על ניצחון הליברליזם.
תומר פרסיקו העלה פוסט על הוצאת שיבולת, ובו דיבר על ניצחון הליברליזם שמדבר על זכויות אדם, כך שגם ההוצאה הימנית לא מתנגדת לו. לכך הגבתי שלזה צריך להוסיף את החלק השני של המשוואה – שגם הליברליזם הכלכלי הימני ניצח באופן ברור. כלומר – יש כאן ניצחון מקיף של הליברליזם, הן מימין והן משמאל.
וכהערת אגב הוספתי, שמוזר שאותו מונח משמש לשני הצדדים, אבל זה המצב. ועתה אוסיף, שאולי באמת יש כאן אנומליה. הרי הליברליזם הוא תפיסה עקרונית, של חירות אישית, של חופש פעולה, ויש לה ביטוי גם בצד האישי, כפי שמתבטא ברעיון זכויות האדם, וגם בצד הכלכלי, כפי שמתבטא בשיטה הקפיטליסטית, התומכת בשוק חופשי.
אז כאמור – הרעיון הזה ניצח במערב ניצחון מוחץ. אם כך, למה החיצוי? אולי באמת אפשר להימנע ממנו! אפשר להקים מפלגה ליברלית, הן בצד זכויות האדם והן בצד הכלכלי.

ומה עם הצד השני? פרסיקו מציין שהשיטה הקפיטליסטית יצרה גם חוסר – בתחושת זהות, בקהילה וכיוב', ואת החוסר הזה ממלאת הגישה השמרנית. ואכן, גם זה דבר נצרך מאוד, ונראה שגם הוא רעיון מנצח.
הנה עתה במקור ראשון ישנם כמה מאמרים העוסקים ב'מסורתיות', שעליה גם אני כתבתי מאמר קצר לפני כמה ימים. רוב האנושות, גם במערב, חיה בקהילות מסורתיות.
וגם בכלכלה – רוב מדינות העולם המערבי מספקות לאזרחיהן תמיכה סוציאלית ברמות משתנות. זה רעיון סוציאליסטי שחילחל לתוך השיטה הקפיטליסטית, שלדעתי כלל לא הייתה מחזיקה מעמד בלעדיו (מרקס, כזכור, ניבא שתקרוס). אם כך, גם התפיסה שנחוצה משענת סוציאלית נחלה ניצחון מוחץ.

אם כך, מה קיבלנו? קיבלנו מסגרת כללית מבוססת היטב של ליברליזם, שהוא השולט, ובתוכה מקום נרחב לפעולה של המגמות המתנגדות לו, מעין חממות המאפשרות את המשך החיים. לי זה מזכיר את סמל היִן והיאנג, כאשר בתוך כל חצי הצבוע בשחור או בלבן יש נקודה מחלק השני.

וכלומר – זו בדיוק ההפך מהחשיבה בשחור ולבן. ואם נחזור להוצאת שיבולת, שעליה כתב פרסיקו את הפוסט שלו – נראה שזו מגרעתה העיקרית – שהיא מחלקת את המציאות לשחור ולבן. או כפי שכתבתי שם – זה שהיא אידיאולוגית לא אומר שהיא לא גם פופוליסטית.

אך הוצאת שיבולת – וגם זאת כתבתי שם – מצריכה התייחסות נרחבת יותר, שעוד לא נעשתה. אני קראתי לא מעט ספרים שלהם, אך איני חושב שאני האדם המתאים לעשות סיכום כולל. אולי אסף שגיב, שמרבה לכתוב עליהם בפייסבוק, יעשה זאת.
אני רק אוכל לומר, שאת רוב הספרים שלהם לא אהבתי, ופעמים רבות גם לא סיימתי. היותר טובים בעיניי הם ספריו של טאוב ועמיאור הישראלים, וגם את הספר על הפוסטמודרניזם אהבתי במידה מסוימת, אף כי שמעתי עליו ביקורת רבה. זה לא מספיק, בעיניי.

אז אולי כדאי לחזור לעמדות מורכבות יותר, עמדות שיודעות להכיל בתוכן גם נקודה מהעמדה המתנגדת.

3 מחשבות על “על ניצחון הליברליזם

  1. אם בספר על הפוסט'-מוד' התכוונת לזה של היקס – אז הוא לא יצא ב'שיבולת' אלא באחותה 'סלע-מאיר'.

    אגב פוסטמודרניזם – ממליץ על הסיפרון הזה, שקראתי לאחרונה
    https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=56699
    'ניטשה והפוסטמודרניזם'. מעלה תזה משכנעת שניטשה היה הפוסט-מוד' הראשון (ושחסרה אצל היקס).

    בכלל מתמצת אותו באופן יפה וברור ו*קצר*, ומדגים שאין כל צורך להכיר את הגותו מעבר לרמה ההיסטורית…

    Liked by 1 person

    1. תודה. כן, התכוונתי לספר של היקס, ולדעתי הוא יצא בשיבולת, שהיא הוצאת בת של סלע מאיר.
      אחפש את הספר שציינת, תודה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s