מי כתב את התנ"ך?, מאת ריצ'ארד אליוט פרידמן

מי כתב את התנ"ך?, מאת ריצ'ארד אליוט פרידמן.
דביר, 1995.

(בעקבות קריאה חוזרת, מעלה לכאן ביקורת שכתבתי בעבר לאתר 'נוריתה'. הועלתה בתאריך –
24/11/2014).

"מי כתב את התנ"ך" מאת פרופ' ריצ'ארד אליוט פרידמן (דביר 1995) מנסה לסכם את ממצאי ביקורת המקרא בנוגע לשאלה שבכותרת. הוא עושה זאת בדרך מקצועית לחלוטין ועם זאת נגישה מאוד לקהל ושופעת דוגמאות. כך, לאורך הספר מצויים כמה סיפורים תנ"כיים המחולקים למקורותיהם – סיפור נוח, סיפור קורח, הכאת משה בסלע המופיעה פעמיים ועוד. גם אורכו לא רב – קצת יותר מ-200 עמ' סך-הכול – ועל כן הוא ספר הנגיש מאוד לקורא. עם זאת, יש בו בעיה מסוימת עבור ספר מבואי, שכן הכותב פעמים רבות כותב את פירושיו-שלו, עוד לפני שאלה זכו לאישוש מחקרי ראוי, ועוד שהעורכים ציינו כי לא ראו לנכון להוסיף הערות על דבריו. דבר זה קצת מפחית מערכו כספר מבואי, אף כי הוא לגיטימי לחלוטין כספר מחקרי. ובכל-זאת, עדיין ניתן לקבל תמונה די טובה של ממצאי ביקורת המקרא עד כה.

לאחר שהוא מתאר בקצרה את ההיסטוריה העתיקה של חקר המקרא ומגיע עד זו החדישה, בעיקר למן המאה ה-19 – כשהוא שם דגש מיוחד על ולהויזן – מתחיל המחבר לתאר לנו את שכבות הטקסט השונות. באופן טבעי הוא מתחיל ממקורות י' וא', היהויסטי והאלוהיסטי, שנכתבו, בהתאמה, בממלכת יהודה וממלכת ישראל והם המקורות הקדומים ביותר. לאחר מכן הוא מתפנה לתיאור ספר דברים – ד', ולאחר המקור הכהני – כ'.

מעבר למשנה הסדורה, מעניין להביט גם במחלוקות שהספר מציג, כגון זו שבין פרנק מור קרוס ובין עמיתו ג' ארנסט רייט אודות מקור ד' השלם, שהרי הטענה היא שכותב ספר דברים הוא גם הכותב של ספרי נביאים ראשונים. קרוס סובר כי יש לחלק בין ד1 לד2: הראשון נכתב בזמן יאשיהו והשני הוסיף את הפרקים האחרונים בספר מלכים ב' בעיקר. ואילו רייט סובר שאין דבר כזה ברית בלתי מותנית ועל כן אין לתמוה על הברית הנצחית שהובטחה לדוד וכביכול הופרה, ומאחר את זמן ד' בלי לחלקו. פרידמן תומך בקרוס ומוכיח את דעתו בצורה משכנעת ביותר.

או המחלוקת בדבר המקור הכהני – ולהויזן סבר שהוא המאוחר ביותר ותארכו לימי שיבת ציון וסברתו החזיקה מעמד כ-100 שנה, אולם אז קמו לה עוררין – ירמיה, למשל, כנראה מתייחס לסיפור הבריאה הכהני וכן הבחינה הפילולוגית מראה שהמקור הכהני עתיק יותר. פרידמן מתארכו, אם כן, לתקופת המלך חזקיהו.

או עוד סברה ביחס למקור הכהני: יש שחשבו שכותבי המקור הכהני הם גם עורכי התנ"ך, אך פרידמן שמקדים אותו מראה שאין סיבה לחשוב כך ואת העורך הוא מתארך לזמן עזרא הסופר, שאם לא הוא ערך את התנ"ך בפועל, כי אז מקורבו ודאי עשה זאת (ונזכור שכבר שפינוזה זיהה אינטואיטיבית את מחבר התורה עם עזרא).

בפרק האחרון המחבר מראה כיצד השילוב בין המקורות השונים, שאוחדו מפני שכולם היו מקודשים ומוכרים לציבור, יצר טקסט חדש מלא מתחים וסתירות, כך שהוא יצר כר פורה לפרשנות ענפה שאכן נוצרה. כמו כן הוא סובר שלאדם המסורתי אין מה לפחד מניתוח כזה, כי עדיין הוא יכול לטעון – כפי שטענו יהודים וגם נוצרים בעבר – כי יהיה מי שיהיה המחבר, ודאי שרתה עליו רוח אלוהים.

אני חושב שקריאתו זו טוב שתשמע פה. הזרמים הרפורמי והקונסרווטיבי, אני חושב, אינם חוששים כל-כך ממצאי המחקר ומאמצים אותם, אולם הזרם האורתודוכסי עדיין מתקשה לעשות זאת. זה מובן לגמרי, שהרי כל שמירת ההלכה מבוססת על כך שהדברים נאמרו למשה. ובכל אופן היו גישות מתוחכמות שכן השכילו לאמץ את ממצאי המחקר המובהקים, כדוגמת הצעותיהם של קאסוטו וברויר.

לסיכום, ספר מבואי לא רע, על אף שהוא מציג גם דעות אישיות של המחבר, הכתוב בצורה נגישה לכל. למי שאין כוח לקרוא את ספרו המעולה של פרופ' אלכסנדר רופא "מבוא לספרות המקרא" על 500 עמודיו – ספר זה יכול לספק פתרון טוב להיכרות בסיסית עם ביקורת המקרא. 

*

ועתה אוסיף שתי הערות בעקבות הקריאה החוזרת –
האחת, שפרידמן מעלה הצעה מעניינת, שכותבי הספרות הדויטרונומיסטית, והנביא ירמיה בתוכם, היו מכוהני שילה. דבר זה יכול להסביר הרבה דברים, ואולי גם את הפסוק האניגמטי 'עד אשר יבוא שילה'.
ואגב, הוא מעלה הצעה מעניינת נוספת, שאוהל המשכן היה בתוך המשכן.

שנית, אם להמשיך מהקודם – את שתי ההצעות האלה פרידמן פורש על פני עמודים רבים, אבל הן הצעות מחקריות ולא סקירת ההישגים עד כה.
לכן אולי הספר הזה לא לגמרי מתאים כספר מבוא ראשוני. ולכן גם כדאי להוציא אחד חדש מתאים יותר ומעודכן יותר.

2 מחשבות על “מי כתב את התנ"ך?, מאת ריצ'ארד אליוט פרידמן

  1. זה הספר שהחזיר אותי לקרוא בתנ"ך, בשנת 98'… כך שמבחינתי הוא מבוא מצויין וקריא (היוזמה לתרגם אותו היה אגב של צמד המתרגמים, שפנו עצמאית להוצאה; אף מוסד אקדמי מקומי לא הציע; רופא אגב פירסם את ספריו בחלקים על פני כמה עשורים, ואיחד אותם רק ב-2006 לכרך אחד ארוך (שראוי לעריכה נוספת).

    הרעיוננות שלו מרתקים, אם כי הדגש שהוא שם על האחידות הפנימית של כל מקור (מה שהביא אותו להוציא את 'ספר J', שכולל את כל קטעי מקור י') אינו סביר – דומה שגם הם כוללים שכבות ומסמכים שונים (כמו שרופא הראה).

    רופא מציין שיש 2 שכבות כאלה (לפחות) לספר כוהנים – האחת עתיקה מימי בית ראשון, אולי סביב זמנו של עורך 'דברים', והשניה מאוחרת יותר (כמו שירמיהו וישעיהו כוללים כמה מחברים).

    כך שהספר נוח לקריאה, כי מספק תמונה פשוטה…

    Liked by 1 person

    1. תודה על ההוספות, יובל. כן, זה בכל זאת מבוא טוב, בטח ביחס להיצע הדל בעברית, אבל כמו שכתבתי, הוא כולל גם מחקר אישי, צריך לקחת זאת בחשבון. הלוואי ויתרגמו עוד.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s