המקוללים, בעריכת דורי מנור

המקוללים, בעריכת דורי מנור.
הו! סדרת ה-21, 2021, 167 עמ'.

הספר הזה כל-כך סוער ומסעיר, אז אנסה לנהוג מידה הפוכה ולהיות קורקטי.

מה יש לנו כאן?

א. הספר.
אוסף משירי המשוררים המודרניסטיים של סוף המאה ה-19 – שארל בודלר, פול ורלן, ארתור רמבו וסטפאן מלארמה, ועוד חמישה משוררים מוכרים פחות – ז'רמן נוּבוֹ, שארל קְרוֹס, הרוזן דה לוֹטְרֵאָמוֹן (איזידור דוּקאס), טריסטאן קוֹרְבִּיֶיר וז'ול לפורג.

המשוררים 'הגדולים' הם אכן גדולים (ובמיוחד בודלר ואחריו רמבו), וה'קטנים' אכן פחות גדולים, וגם מובא פחות משיריהם.
התרגום – מעולה! של דורי מנור, ריטה קוגן, בני מר, אילנה המרמן, סיוון בסקין, רונן סוניס ומשה סקאל.
אוסף כזה של גדולי השירה, ומי שבעצם יצרו במו עטם את המודרניזם בשירה – הוא מתנה גדולה, וקריאה מהנה ביותר.
קנו את הספר! קראו!

ב. ההוצאה.
הספר יצא בהוצאה החדשה – הו! סדרת ה-21, שמסתמנת כהוצאה מצוינת.
עד כה יצאו – 'השחף' של צ'כוב, שהוא מחזה מופתי, שאמנם לא קניתי הפעם, כי כבר קראתי אותו; 'זר שלגים' – עם הוצאת אפרסמון – אוסף משירת יידיש, שכאן לפי התרשמותי יש שירים טובים יותר וטובים פחות, אבל עצם הוצאת אוסף של שירת יידיש מתורגמת – ראויה לציון; והספר הזה. כמו כן כבר יצא ספר רביעי – ספר של סיוון בסקין, שאשתדל לקרוא גם אותו.
כלומר, הפתיחה של ההוצאה היא מעולה, עם שורת ספרים מצוינים. זה עושה חשק להמשיך לקרוא מה שיוצא דרכה, וכך אשתדל לעשות.
ואכן, רשימת הספרים המתוכננים המופיעה בסוף הספר – מרשימה מאוד.
בנוסף, הוצאה זו אינה לוקחת כסף מהמחברים, בניגוד למנהג הנפסד והנפוץ, ודבר זה גם הוא עומד לזכותה. והנה, אפשר לעשות זאת, ולהוציא ספרים מצוינים, ועדיין – כך אני מקווה – להרוויח.

ג. התופעה.
בהקדמת הספר נאמר –

"במקרים אחרים התבטאה המרידה בראש וראשונה במישור התמאטי, באמצעות כתיבת שירה המעלה על נס את כל מה שנתפס בעיני הממסד הספרותי והקוראים ה"מהוגנים" כתועבה שראוי להותיר מחוץ להיכלה של ספרוּת: ארוטיקה נועזת, תיאורים פלסטיים ובלתי מיופייפים של חולי, דלות, סבל ומוות, הזיות נרקוטיות ומיסטיות, תפיסת עולם ניהיליסטית, 'סטיות' מיניות, דבקוּת דתית קיצונית, וביטויים של מיזנתרופיה ושל תשוקה משתלחת. "

ואני תמה – מה גרם לגל הזה של שירה 'בלתי מוסרית' בצרפת ובאירופה הנוצרית? ומדוע דווקא שירה זו סימנה את הכניסה לתקופת המודרניזם?
זו כמובן שאלה ותיקה, ואני מניח שהדבר קשור לתופעת החילון, בת אותו זמן בדיוק, ועדיין – הדבר די מפתיע ומעלה שאלות והרהורים.

כך כותב יוסי מאלי בספרו "מעבר לתבונה", לקראת סוף דיונו בתנועת הרומנטיקה, הקודמת לזו שכאן –

"את רוח התקופה היטיב לבטא שארל בּוֹדלֶר בקובץ שיריו "פרחי הרע" (Les fleurs du mal, 1857), שבשורות הפתיחה שלו מטיח בקוראיו את האמת על חייהם וקובע שאין הם אלא "שעמום" אחד גדול (C'est l'E ui!). בודלר הבין כי מה שהביא לקִצה של הרומנטיקה בארצו לא היה הראקציה הפוליטית של לואי־נפולאון אלא מציאות החיים המשמימה והערכים החדשים של הבורגנות: רציונליזם, מטריאליזם, אמפיריציזם, ראליזם וכיוצא באלה. בודלר היה גם מי שראה כיצד מתוך אותה מציאות — וכנגדה — עולה תנועה תרבותית חדשה, ואף נתן לה את שמה: מודרניזם. אך זהו כבר נושא חדש שחורג מתחום מחקרנו."

ד. היסטוריה.
'פרחי הרע' ו'הספלין של פאריז' של בודלר כבר תורגמו לפני כעשרים שנה על-ידי דורי מנור, ונמצאים במקום מכובד במדף בביתי, וגם רמבו תורגם, ונמצא אצלי גם כן (קניתי אותו בנעוריי כספר יד שנייה במחיר מופקע, אבל הוא יצא שוב וניתן להשיגו). וגם חלקים אחרים תורגמו. אבל טוב שיש הוצאה חדשה שלהם, ובה גם שירים חדשים ועוד כמה משוררים.

ה. כמה דוגמאות בתצלומים –

בודלר, המסע, בתרגום ריטה קוגן. (קטע)
בודלר, על היין, בתרגום דורי מנור. (קטע)
מתוך 'חיות העד', רמבו, תרגום ריטה קוגן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s