על 'ירושלים' של מנדלסון

ירושלים, או על כוח דתי והיהדות, מאת משה מנדלסון.
תרגום – יפתח הלרמן-כרמל.
כרמל, 2022, 229 עמ'.

תחילה, איך הגעתי לספר זה?
קיבלתי זיכוי מצומת ספרים, קנה ב-100 ושלם 50. אז הלכתי לחנות לראות מה כדאי לקנות, ואז ראיתי את הספר הזה. לא שמעתי על צאתו בשום מקום אחר.
כמובן שמיד לקחתי אותו (הוא עלה 99 ש"ח, אז הוספתי גם עט…). ספרו זה של מנדלסון הוא אחד החשובים שבתרבות העברית, אבל כבר עשרות שנים שאין להשיגו, וגם הוא לא תורגם תרגום מודרני עד עכשיו.
לכן מעשה גדול עשתה ההוצאה, כרמל, והמתרגם, יפתח הלרמן-כרמל, שהוציאו את הספר הזה מחדש.
עוד אציין כי המוכרת החביבה אמרה לי שמנהל החנות תמה או הסתקרן לדעת מי יקנה את הספר הזה, ובאמת אני הראשון שקניתי אותו.

מילים ספורות על משה מנדלסון –
מנהיג תנועת ההשכלה היהודית במאה ה-18, אבל עדיין נשאר יהודי שומר מצוות.
כמו כן, ראוי לציין שבתחרות מאמרים אחת הגיע למקום הראשון, כשאת המקום השני תפס לא אחר מאשר קאנט.
נושא המאמר היה הישארות הנפש, ובכך עוסק ספר אחר שלו – 'פאדען – על הישארות הנפש', שגם אותו אין להשיג היום, ואני מקווה מאוד גם הוא יתורגם וייצא לאור.

לספר שלפנינו מספר חלקים –
הקדמה מאת שמואל פיינר.
הקדמה מאת פיני איפרגן.
מאמרו של מנדלסון 'ההקדמה לתשועת ישראל מאת מנשה בן ישראל'.
מאמרו של אוגוסט פרידריך קראנץ 'חקירת האור והצדק'.
וגוף הספר, ירושלים.

להלן אביא את עיקרי הדברים בעיניי דרך צילומי דפים שונים שצילמתי, עם הערות קצרות בלבד.

אציין רק את רעיונו המרכזי, והוא הפרדה והבדלה בין דת ומדינה. המדינה – יכולה לכפות חוקים והנהגות, הדת – מוטב לה שלא תיכפה, אלא תלך בדרך השכנוע והאהבה. והוא מוסיף ואומר שהדת היהודית לא מבוססת על הכתבת רעיונות, אלא על המעשה (וזאת בניגוד לדת הנוצרית). אין לה עיקרי אמונה, אף שאלה אכן נוסחו מאוחר יותר. לכן צריך לאפשר חשיבה חופשית.

אלו הם רעיונות נאורים בסיסיים מאוד, כיאה לקדמותם בזמן, ובכל אופן נראה לי שהם עשויים לסייע לנו במדינתנו אף בימינו.

א. מההקדמות

ב. מההקדמות

ג. מההקדמה לתשועת ישראל

ד. פתיחת הספר. העיסוק העיקרי – בין דת ומדינה. וכן יפורט להלן.

ה. בין דת ומדינה. המדינה – כופה, הדת – עדיף שלא תכפה.

ו. המשך בין דת ומדינה.

ז. לדת היהודית אין עיקרי אמונה, אלא היא מתמקדת במעשה.

ח. לקראת סיום, פנייה לנוצרים – ישוע עצמו קיים את התורה!

ט. המשך הקודם – ולכן גם על הנוצרים לאפשר ליהודים לקיים את דתם.

י.

סיום ספרו.
הזכיר לי מאוד את סיום ספרו של שפינוזה 'מאמר תיאולוגי מדיני', במילים האלה –
"על כן אנו מסיקים כאן, כמו לעיל בפרק יח, שבטחון המדינה אין טוב לו מלהעמיד את יראת השמים והדת על מעשי חסד ויושר בלבד ומלייחס (ואין טוב לו אלא לייחס) את זכות הרשויות העליונות, גם בעניני־קודש גם בעניני-חול, למעשים בלבד, וזולת זאת להניח לכל אדם גם לחשוב מה שהוא רוצה, גם לומר מה שהוא חושב".

ואכן, בהרצאה של משה הלברטל על מנדלסון (ביוטיוב, ערוץ האוניברסיטה הפתוחה, שווה לצפות), הוא מציין את שפינוזה כמקור השראה שלו.

שער הספר.