סיימתי לקרוא – ספר מסחרר. רומי משורר ענק. כל שיר שלו – רעידת אדמה, חצוב מעומק הנשמה. משורר אהבה ומשורר אמונה, אבל לא אמונה דתית מסודרת וקבועה, אלא אמונת הלב הפנימית. והוא שיכור אהבה, ממש כמו מה שאמרו על שפינוזה – שיכור אלוהים.
קראתי את השירים נפעם. איני יכול לכתוב 'ביקורת' על זה, קטונתי. על כל פנים בטח לא עכשיו. לדעתי כתיבתו של רומי אינה נופלת מכתיבתם הספרותית של הנביאים שלנו. משורר ענק.
כמובן שכדאי מאוד לקרוא.
דוגמה –


מחשבה אחת על “על 'הפרדס' של רומי, בקצרה”