לאחר היוודע תוצאות הבחירות, 3.11.22

אחרי הסערה,
צפיתי בנאום הניצחון של נתניהו, ומה אגיד לכם – נאום מרשים, בטח הרבה יותר מרשים מקודמו, ללא שום השוואה. אינני שונא את נתניהו ומעולם לא שנאתי, לא אותו ולא את מצביעיו, בירכתי בעבר על ממשלת גנץ-נתניהו, והוא אומר הרבה דברים נכונים (זה שהוא אומר ולא עושה זה משהו אחר).
אלא שצפיתי אחר-כך גם בנאום הניצחון של בן גביר, ונחרדתי. זה האיש שהגיע לסמל הרכב של רבין ואמר שיכול להגיע עד אליו, זה האיש שנאשם באינספור פעולות עוינות, זה האיש שהצהיר על עצמו שהוא ממשיכו של כהנא, איש תורת הגזע. ובנאומו הוא מודה לרב דב ליאור – זה האיש שלפי המסופר נתן את האישור ההלכתי לרצח רבין, אחד מראשי הרבנים שעשו זאת, ועתה הוא בשלטון, וקיבל 14-15 מנדטים (בעוד העבודה ומר"צ מגרדות את אחוז החסימה ואולי כלל לא יעברו. בבחירות 92, נזכיר, מר"צ קיבלה 12 מנדטים. תמונת מצב).
אז לא, אין לי שום בעיה עם נתניהו או עם חזרת הליכוד לשלטון, ובכל מקרה אני מכבד את הכרעת העם. אבל כן, יש לי בעיה גדולה עם בן גביר ועם הבן גביריזם, משום שזו מפלגה גזענית, וגזענות אמורה להיות מחוץ לתחומי הלגיטימי.
אני נולדתי לחברה הדתית לאומית, ולמרות שיצאתי ממנה תמיד נשארתי מחובר אליה, מתוך ויכוח אידיאולוגי ודתי, אבל גם מתוך כבוד הדדי וחיבור אמיתי. ודווקא מתוך מקום זה אני כואב את המקום שהחברה הזאת הגיעה אליו, וראיתי שאין אני היחיד – הרבה דתיים לאומיים מתונים חשים כמוני.
בשכונתי גר בעבר הרב עמיטל, ראש ישיבת הר עציון ומייסד תנועת מימד – תנועת שמאל דתית לאומית, שאף ישבה בממשלה. בילדותי לקחו את כיתתנו לביתו לשמוע מדבריו. איפה התנועה הזאת היום? איפה הגותו היום? הייתה כלא הייתה.
ועכשיו אני קורא ומתפעל עמוקות מדבריו של הרב זקס – איש רוח גדול, ששנים רבות היה רבה הראשי של אנגליה, שדבריו חכמים ועמוקים, אך גם תמך בממשלת רבין ובדרך השלום. והיום, נראה שרבים קוראים אותו, אבל מי הולך בדרכיו? איזה מקום יש ליהדות ההומניסטית שלו היום בישראל? נראה ששום מקום.
על זה השבר ועל זה הכאב.

ועדיין, שביב תקווה קטנה – לו ישכיל נתניהו לחבור לגורמים המתונים בכנסת – לגנץ וללפיד, ולו ישכילו ויסכימו הם לא להחרימו, אז יהיה אפשר לברך על הממשלה שתקום. אבל האם זה יקרה? נראה שהסיכויים קלושים.