על "מראה שחורה"

אז סיימתי לצפות בכל פרקי הסדרה "מראה שחורה" (חמש עונות, נכון ל-2019), באיחור ניכר מכל השאר, ומה יש להגיד? סדרה מצוינת, מופתית, כנראה הטובה ביותר שראיתי בשנים האחרונות (אולי חוץ ממשחקי הכס, המופתית כשלעצמה).
יש כאן דיון אינטליגנטי במציאות עתידית אפשרית, על שלל האספקטים שלה. אמנם, אלמנטים רבים חוזרים על עצמם, כמו עיסוק בתודעה וביכולת לשלוט בה ולשנות אותה, זיכרון, ראייה סלקטיבית, ובכלל, כל מה שקשור למוח. וכמובן לטכנולוגיה. אבל כל פרק הוא בעל אופי אחר. פעם הדיון הוא בפוליטיקה ופעם בחינוך ובהורות וכן הלאה. וכן כל פעם רגש אחר מתעורר, אם זה פחד, חמלה, או סתם סקרנות. אך תמיד הפרקים מעוררים מחשבות. זו סדרה פילוסופית מאוד.
לא הופתעתי לראות שהסדרה בריטית במקור (אפשר לראות לפי המושבים במכוניות), ורק מאוחר יותר נקנתה על-ידי נטפליקס. הבריטים רגילים להוציא מתחת ידם מוצר טוב ואינטליגנטי.
ועדיין, יש הרבה דברים 'אמריקאים' בסדרה. ראשית, מה שמופיע בתיאור הסדרה כאזהרת צפייה – שפה בוטה, מין ואלימות. (אני לא שותף לנהייה אחר האכזריות הזו – לכן גם הפסקתי לצפות ב'סיפורה של שפחה' אחרי שני פרקים). אכן, הרבה פרקים חולניים וגם קשים לצפייה. גם הצד האקטואלי והחדשני שבהם הופך אותם למטרידים ביותר. מלבד זאת, תמונת העתיד המצטיירת כאן היא תמיד עגומה ומאיימת. אכן, זה כנראה התפקיד שהסדרה לקחה על עצמה – לשמש כתמרור אזהרה. ומכאן גם שמה – מראה שחורה, כזו המשקפת לנו את עצמנו, אך את הצד השלילי ביותר שלנו.
ועדיין, כאמור, אני חושב שזו סדרה מצוינת, מבריקה, אפילו גאונית, ואולי גם יתברר שנבואית. הרבה פרקים בה אפשר לראות כחלק מהשתלמות מקצועית בדילמות מוסריות של העולם החדש, ברפואה, במשפט ועוד. אותי היא עניינה באופן אישי גם מסיבה נוספת – שכן היא ממשיכה את זרם 'סרטי התודעה' שכתבתי עליהם בספרי הקולנועי "חלום הריאליזם ושברו". אולי שווה לעדכן אותו.
עכשיו רק נותר לי לראות את הסרט, המאפשר לבחור בין עלילות שונות – עוד חדשנות מרתקת.

מודעות פרסומת

על "הנפש בלילה"

על הנפש בלילה – המדע החדש החוקר איך ולמה אנו חולמים, מאת אנדריאה רוק, בהוצאת עם עובד, 2007.

הספר בודק מה התחדש מאז זמנו של פרויד בתחום חקר החלומות בפסיכולוגיה, ומתברר שהתחדש לא מעט. זאת גם זאת, התברר שחלק מהתיאוריות של פרויד התגלו כשגויות.
פרויד למשל אומר שתוכן החלום תמיד סמוי, אך אין זה כך, אלא לפעמים הוא גלוי לגמרי, כמו בחלומותיהם החוזרים של הפוסט-טראומטיים, המשחזרים את רגע הטראומה.
פרויד גם אמר שכל חלום הוא הגשמת משאלה, אך חלומות אלה אינם כאלה.
דבר נוסף הוא שפרויד סיפק מעין מפת פענוח חלומות בת מאות פריטים, בה למשל נשירת שיניים מבטאת סירוס, ובכלל רב בה הפענוח המיני. היום ההבנה היא שאין מפה אחת, אלא הפענוח תלוי בחולם הספציפי. כל חולם יוצר את תמונת החלום שלו מהדברים המעסיקים אותו. ראשית, מהדברים שראה במהלך היום, אך גם מדברים עמוקים יותר.
אך עדיין יש חלומות טיפוסיים, כמו נפילה, תעופה, רדיפה ועוד.
(מצד שני, חלק מדבריו עדיין נתפסים כתקפים, ובראשם ההבחנה הבסיסית שהחלום מבטא תכנים מהלא-מודע ומעבדם).
החלום פועל על-ידי יצירת הקשר. אם אירוע מסוים מזכיר במשהו אירוע כלשהו מילדותך, החלום ייצור את ההקשר הזה. במובן הזה הוא פועל כמו מטפל בפסיכותרפיה, ואכן יש לחלום איכות של ריפוי (אולי לא בכדי השורשים של חלום והחלמה זהים). למשל, קבוצה של מתגרשים טריים שהיו מדוכאים, לאחר כמה חודשים של חלומות על הנושא כבר לא היו מדוכאים, וגם החלומות הציגו מצבי דברים חיוביים יותר.
(גם בעירות, אגב, המחשבות שלנו נודדות מנושא לנושא הרבה יותר מהר ממה שנדמה לנו. אכן, הדבר מוגבר בהפרעת קשב וריכוז, המטופלת בריטלין. לכן אני חשבתי ששווה לבדוק האם הריטלין יכול לעזור גם למקרי סיוטים חוזרים, אף שהדבר כמובן מצריך בדיקה).
לעומת זאת, אצל דכאוניים חולים נראה שחלומות שליליים רק מרעים את מצבם ומעמיקים אותו. פתרון אחד שניתן לזה ולחלומות ביעותים חוזרים בכלל הוא לדמיין בשעת עירות במשך שבועיים סוף אחר וחיובי לסיוט. התוכן הזה בסופו של דבר חודר אל החלום עצמו.
אגב, בעוד אצל אדם רגיל האזור הפעיל בשנת חלום (תע"מ – תנועות עיניים מהירות, rem) היא המערכת הלימבית, האחראית על הרגשות, הרי שאצל המדוכאים פועלת גם מעטפת המוח, מה שאומר שהם נשארים טרודים בבעיותיהם אף בזמן החלום.
דבר מעניין נוסף הוא שמחקרים הראו שההמיספרה השמאלית של המוח אחראית על יצירת הסיפור, הנרטיב, המשמעות. כך התברר בחקירת חצויי מוח. הבעיה היא שעבור יצירת סיפור רציף לפעמים מוותרים על עובדות מוגמרות ואף ממציאים דברים. זאת לעומת החצי הימני של המוח שמדווח בדיוק על מה שראה, אך לא יוצר סיפור. הועלתה סברה שזה מה שהופך אותנו לאנושיים וקידם אותנו מבחינה אבולוציונית. יש כאן גם יכולת רפלקסיה ברמה גבוהה. ובכן, היכולת הזו לארוג סיפור היא כנראה בדיוק מה שיוצר את החלום והופך אותו מרצף דימויים לרצף נרטיבי אחד.

עוד כמה נתונים:
רוב החלומות, מעל לשני שליש, הם חלומות שליליים, המבטאים פחד, חרדה, תסכול וכיוב'.
אנשים יצירתיים ואמנותיים חולמים יותר. מנגד, יש אנשים שמדווחים שאינם חולמים כלל, ובחלק מהמקרים אפשר שהם צודקים.
יש אנשים שיכולים לשלוט בחלומותיהם, והדבר הוכח במחקר בו הנבדק תקשר עם הבודק בחלום על ידי תנועות עיניים רצוניות.
אנשים כתבו יצירות אמנות והגיעו לתגליות מדעיות מתוך חלום. למשל, פול מקרטני כתב את 'יסטרדיי' בחלום.
מבחינה כימית, בשעת חלום חלה צניחה ברמת הסרוטונין והנוראפינפרין ועלייה ברמת האצטילכולין.
אנו חולמים עוד לפני הלידה, וגם בעלי חיים חולמים – יונקים כן, זוחלים לא.
ממצא שנדחה – חלומות ילדים הופכים להיות דומים לחלומות מבוגרים רק מגיל 9-11. עד אז מדובר בעיקר בתמונות קצרות. אחרים הראו שגם בגיל 4 מופיעים חלומות מלאים.
יש אדם שנסע כמה קילומטרים ורצח את חמותו מתוך שינה. זה נקרא פרסומניה. הוא יצא זכאי בדין.
המוח לא רק יוצר עלילות במהלך השינה, הוא גם לומד ומגבש זכרונות, ובאופן כללי עוסק בחיווט קשרים בתוכו.

עד כאן על קצה המזלג כמה רעיונות מהספר המרתק הזה, שיש בו עוד רעיונות רבים ומידע רב ומועיל.
אסיים באנקדוטה נוספת מתוכו ששבתה את תשומת לבי:

היכן נמצאת התודעה?
בספרו "ההיפותזה המדהימה", אומר מגלה מבנה הדנ"א וחלוץ חקר התודעה, פרנסיס קריק, שהאזור במוח המכונה החגורה הקדמית הוא משכן הרצון ושם נוצרת העצמיות העצמאית שלנו.
במחקרים מאוחרים יותר גילו שאותו אזור 'נדלק' תוך כמה שניות בקימה, בעוד שלשאר הפונקציות המנטליות של המוח לוקח עד 20 דקות להתעורר.
אותו אזור גם 'נדלק' בעת חלימה, בעוד מעטפת המוח נותרת מנותקת.
-מתוך "הנפש בלילה", עמ' 115-116.

על "המכונה נעצרת"

על "המכונה נעצרת"

ובכן, סיימתי. ספר מרתק. סיפור קצר דיסטופי של פורסטר, שפורסם לפני יותר ממאה שנה וחוזה במידה רבה את המציאות בימינו. יש מכונה ששולטת בכל ואנשים משועבדים לה. תחילה היינו יכולים להגיד שזה משל יפה לטלוויזיה, אבל לא ממש. אחר-כך למחשב וכמובן לאינטרנט. אך נראה שזה מתקדם אפילו יותר. אולי מכונה שתופיע בעתיד. יובל נח הררי מדבר על 'אלגוריתם' שישלוט בכל צד בחיינו. זה נראה קרוב. בכל אופן את השתלטות המכונה וההשתעבדות לה – ועימה את דלדולה של הרוח – אנו רואים בחיינו עתה.
דבר מעניין נוסף בספר הוא הטיסות – והספר נכתב שנים ספורות אחר הטיסה הראשונה של האחים רייט. אז בעולם של הספר יש הרבה טיסות, אבל ההיצע רב על הביקוש. אנשים מעדיפים להישאר בביתם, שבמילא יש בו הכול. וכל הערים נראות אותו דבר, ויש להן שמות חדשים לפי הגיון המכונה, למרות שעוד זוכרים את שמותיהן הקודמים. גם זה מאוד מתאים להיום, שכן כמעט כל דבר אפשר להשיג ולראות בלי לצאת מהבית. אף שהיום בכל זאת הטיסות והתיירות פורחות.
באחרית דבר המצוינת מוזכרות אוטופיות נוספות, כדוגמת 1984, עולם חדש מופלא ופרנהייט 451, שאף אותן קראתי. אני מחבב את ז'אנר הדיסטופיה, אפשר ללמוד ממנו הרבה.

ספר דק, נקרא בשעה וחצי.

מתוך הספר (כמובן צריך להבין הפוך מכיוון שזו דיסטופיה):

"היזהרו מרעיונות מיד ראשונה!" קרא אחד המתקדמים שבהם. "רעיונות מיד ראשונה לא באמת קיימים. הם אינם אלא רשמים פיזיים שנולדו מאהבה ופחד, ועל מסד קלוקל שכזה, איך אפשר לבנות פילוסופיה? יהיו רעיונותיך מיד שנייה או, אם אפשר, עשירית, כי אז הם מרוחקים מהגורם המדאיג — תצפית ישירה. אל תִלמדו דבר על הנושא שלי — המהפכה הצרפתית. תחת זאת לִמדו מה אני חושב שאֵניכַּרמוֹן חשב שאוּריזֶן חשב שגוּץ' חשב שהוֹ־יוּנג חשב שצ'י־בּוֹ־סינג חשב שלַפקַדיוֹ הֶרן חשב שקַרלַייל חשב שמירָבּוֹ אמר על המהפכה הצרפתית. " – המכונה נעצרת מאת א.מ. פורסטר

על "אדם מהלך בעולם – שיחות עם אברהם יהושע השל"

על "אדם מהלך בעולם – שיחות עם אברהם יהושע השל"

הרב אברהם יהושע השל היה מראשי הרבנים בארצות הברית. תחילה לימד בקמפוס רפורמי, אך מכיוון שהיה נאמן להלכה עבר לעמוד בראש קמפוס קונסרבטיבי.
הוא לא היה ידוע בארצנו, אך בשנים האחרונות חל מפנה והתחילו להתפרסם כמה ספרים משלו ועליו. אחד האנשים שתרם לכך רבות הוא ד"ר דרור בונדי, אך הוא לא היחיד.
ספר זה הוא נדבך נוסף ושער להיכרות עם עולמו של השל. הוא מורכב משלוש שיחות שהתקיימו בעבר ועתה יוצאות במהדורה מחודשת, כמו גם ממבוא, כמה דברים לכבודו מאת אישים שונים, ומאחרית דבר. ועדיין מדובר בספר צנום שאפשר לקרוא בשעתיים-שלוש.
השל מצטייר כהומניסט גדול, ואף בחייו ידועה צעידתו המשותפת עם מרטין לותר קינג במצעד סלמה ופעילותו לטובת שחורי העור. כמו כן, ניהל דיאלוג עם הנוצרים והייתה לו השפעה אצלם גם בדרגים הגבוהים ביותר.

כפי שאני נוהג לאחרונה, במקום להכביר במילים, אביא כמה ציטוטים מייצגים שלו מתוך הספר, קיראו ותחי נפשכם.
אעיר רק, כי הלוואי וגם בארצנו ירבו רבנים הומניסטים ואוהבי אדם כמו השל.

מתוך השיחה הראשונה:
""אלחנני: אתה כותב בספר: "שפינוזה הוא שהטיל בישראל את הכלל שאין היהדות דת אלא חוק, הלכה, וכלל זה מפעפע בגוף המחשבה המודרנית כמו ארס. האמת יורה דרכו שהאומר אין לי אלא הלכה, גם הלכה אין לו; האומר אין בתורה אלא הלכה, מגלה פנים שלא כהלכה".
השל: כל האומר שכבר הגיע לאמת, שכבר מיצה והגיע לסוד חקר החיים — אין לך מסכן גדול ממנו, שהרי החיים הם מאבק תמיד לידיעה ולהבנה שהמציאות, מציאות העולם ומציאות ישראל ומדינתו, עולה על כוח תפיסת האדם. צניעות וענוותנות, סודות עיקריים הם בעולם המחשבה.""

מתוך השיחה השנייה:
""לאמיתו של דבר אמונה היא יחס וזיקה, היא פרספקטיבה לכל המציאות קודם כול, ואחר כך זיקה למי שלמעלה מהמציאות הנראית לעיניים. הייתי רוצה לברר קודם כול את הזיקה למציאות לאור האמונה. אם האמונה היא פרספקטיבה, מה משמע פרספקטיבה מיוחדת? בימי הביניים, למשל, האמינו בני אדם שהאדמה עומדת במרכז הקוסמוס. היום אין בני אדם מאמינים שהאדמה היא במרכז הקוסמוס, אבל כן מאמינים שהיחיד, האדם עצמו, עומד במרכז החיים, במרכז הקוסמוס. מכאן, כשאדם מביט בעולם, הוא אינו רואה בו אלא חומר שביכולתו לנצל אותו, הזדמנות להנאה. הוא אינו מרגיש ביופייה ובגאונה של המציאות ואינו חש את המסתורין שבה.""

מתוך השיחה השלישית:
"מקור התקווה הסופי בשביל כולנו — יהודים, פרוטסטנטים, קתולים או פילוסופים חילונים, הוא, במפתיע, באחת התקוות שהובעו על ידי נביאי ישראל.
הייתי אומר, על כן, כי רוחם של הנביאים, בשורתם, חיה מאוד כיום. אנשים מסוגם כורכים אהבה עמוקה מני ים, מחאה רבת־עוצמה ותוכחה כואבת — יחד עם תקווה שאינה יודעת כניעה. הנביא הוא עד למסתורין הגדול, או למה שהייתי מכנה המשמעות מעבר למסתורין. במובן זה הנביא עדיין חי וקיים וחייב להיות לנו לדוגמה.""

ועוד, ביחס לרעיון הבריאה בצלם:
""אלוהים הוא בלתי־נראה. אך אינך יכול לחיות ללא אלוהים. לפיכך ברא אלוהים תזכורת, צלם דמות. מהי משמעות האדם? להיות תזכורת לאלוהים, להעלות לפנינו את מציאות האלוהים. אלוהים הוא בלתי־נראה. ומכיוון שאינו יכול להיות בשום מקום, על אף שהוא בכל מקום, הוא ברא את האדם. אתה מביט באדם וזוכר את אלוהים.""

ועל ספרו מיהו האדם:
""אמריקה מוציאה מאות מיליוני דולרים לחקר ההתנהגות של בעלי חיים כדי להבין את האדם. היות שבעיקרו של דבר האדם הוא בעל חיים. עכשיו אני שואל אותך, מהו עלבון גדול יותר לאדם מאשר לומר שהוא בעיקרו של דבר בעל חיים, מלבד העובדה שהוא מסוגל ליצור מכשירים או לדבר?
האמירה, כי קוף הוא יצור אנושי חסר יכולת דיבור, נכונה כשם שנכון יהיה לומר שהאדם הוא בעל חיים המסוגל לדבר.
מה שניסיתי לעשות בספר זה הוא להילחם, להתנגד לחוסר האנושיות אשר מייחסים לאדם על כל צעד ושעל, בכל מקום.""

ולבסוף, מתוך הדברים לכבודו:
"הבעיה הגדולה ביותר אינה כיצד להמשיך את קיומנו, אלא כיצד לרוממו" (השל).

– אדם מהלך בעולם – שיחות עם אברהם יהושע השל מאת פינחס פלאי

אשליות מסוכנות – סיכום.

אשליות מסוכנות – סיכום.
טוב, בעיקרון, כפי שחשדתי בתחילה, זה ספר מייגע. הררי מילים על עיקרון אחד בסיסי ודי מוכר.
הפרק הראשון בכל זאת קצת מעניין. הוא מעלה את מושג ה'כימרות' – מפלצות מהמיתולוגיה היוונית, שאצלו מבטאות חשיבה לא רציונלית. מולה יש מסורת של חשיבה רציונלית, תבוניות, שראשיתה בפילוסופיה היוונית, והיא חילונית. אמנם אפשר לטעון שגם בדתות יש פילוסופים רציונליים, כדוגמת הרמב"ם אצלנו, אבל למעשה מדובר באפיזודה קצרה בימי הביניים והדתות השונות לא נבנו על בסיס זה.
הכותב מפגין עושר ידע רחב, וזה יפה. הוא גם מתייחס לכלל הדתות המרכזיות – נצרות, יהדות, אסלאם, בודהיזם, וכן אחרות מעט. עם זאת, לפעמים נופלים אי דיוקים. למשל, השתעשעתי לקרוא שהרמב"ם 'אהב את ההמון'…
אבל לאחר הפרק הראשון כל הנושא של הספר בעצם שונה, ואחד במהותו – הוא כותב על ההגבלות של הדתות השונות לגבי הנאות החיים, דבר הכולל סיגופים שונים בחלק מהמקרים, ומעשים מוזרים של 'קדושים' באחרים, התייחסות למין כאל אויב, עם פרק מיוחד גם על המלחמה באוננות, וגם רעיון העולם הבא, שבמובנים מסוימים מאפשר את כל אלה.
כל אלה לדידו 'חוסמים את דרכנו אל האושר', כי הם פועלים כנגד טבע האדם, שהנאות החיים חיוניות לו וטובות לו.
בהקשר זה הוא גם מביא מדבריו של אפיקורס, שדיבר על אותם הדברים, וזה באמת הקטע היחיד שראיתי לנכון לשתף אצלי בפייסבוק במהלך הקריאה.
יש כאן, אם כן, ויכוח עתיק בין הגישה הדתית ובין זו החילונית בנוגע להנאות החיים, ויבחר לו איש איש את גישתו.

הוספה –

הכותב הוא איש עסקים רוסי שהקדיש עשר שנים מחייו לבדיקת הנושא, אך אינו איש אקדמיה ולא מומחה בתחום, וזה ניכר.

הספר הוא בן כ-500 עמודים גדולים (שזורים בתמונות יפות ומעוצבים לעילא) והוא חלק מטרילוגיה על הדת. הרבה מילים.

על דטרמניזם וחופש אצל שפינוזה – שני ציטוטים

על דטרמניזם וחופש אצל שפינוזה – שני ציטוטים.
בנוגע לשאלה המסורתית על שפינוזה, כיצד מתיישב הדטרמניזם שלו עם רעיון החופש, לפיו הוא מייעץ לאדם כיצד להיות מאושר, הנה שני ציטוטים שלו שמבהירים את גישתו. לפיהם קיים המושג 'הכרח חופשי' והוא מתייחס לאל, הפועל לפי טבעו בלבד. אפשר לסבור שניתן להרחיב את התמונה אף לאדם, שלפי שפינוזה הוא חלק מהאל.

""אני מכנה בשם חופשי דבר, הנמצא והפועל רק מתוך הכרח טבעו בלבד, ואילו בשם הכרחי או אנוס – זה שנכרע על ידי זולתו להיות נמצא ולפעול באופן ידוע ומסוים. אלוהים, דרך משל, אף על פי שהוא נמצא בהכרח, הוא נמצא חופשי, משום שהוא נמצא רק מתוך ההכרח של טבעו עצמו בלבד. וכן משיג אלוהים את עצמו ואת כל הדברים כולם בהחלט באופן חופשי, כי מהכרח טבעו בלבד יוצא שהוא משיג הכל. מכאן אתה רואה, שאיני שם את החירות בהחלטה החופשית אלא בהכרח החופשי (איגרות, איגרת 58)""
– שקר האינדיווידואליזם מאת עמוס הרפז

ועוד –
""אלוהים פועל מתוך חוקי טבעו בלבד, ואינו כפוי על ידי אף אחד. משפט נסמך 1: מכאן נובע (א): אין שום סיבה פנימית או חיצונית הדוחפת את אלוהים לפעול, מלבד שלמות טבעו. משפט נסמך 2: נובע עוד (ב): רק אלוהים הוא סיבה חופשית (אתיקה, א:17)""

מחשבה מאוחרת:

חשבתי על זה שהמושג הזה, 'הכרח חופשי', יכול להיות רלוונטי גם בנושא ההומוסקסואליות, שעניין טיפולי ההמרה שלהם עלה עכשיו לכותרות. בהסתכלות זו, הנטייה המינית היא הכרח שאי אפשר לשנותו והוא כפוי, אך עדיין יכול להיות חופשי מהפרעות חיצוניות ופנימיות, חופשי לפעול מתוך 'הכרח טבעו' בלבד. לא מפתיע להיווכח, אם כך, שעולה ששפינוזה היה תומך בזכויות הלהט"בים, אף על פי שלא דן בכך במישרין, דבר שלא מתאים לתקופתו, וכן שזוהי פרשנות מרחיקת לכת של משנתו.

ציטוט מ"דיאלוג עם אלוהים"

ציטוט מ"דיאלוג עם אלוהים"

""מהי מיסטיקה פילוסופית? נאמר על משה כי זכה לפגוש את אלוהים פנים אל פנים. נאמר כי התעלה למדרגת השלמות הזכה ביותר, עד שכל חציצה חומרית או שכלית לא מנעה ממנו את השפע האלוהי. הדיאלוג "פנים אל פנים" מתקיים בממד אחד ויחיד – הממד שבו הגבולות מיטשטשים ואין עוד הבחנה בין אלוהים לאדם. המיסטיקה מזוהה עם השאיפה לדבקות באין־סופי והתנסות בנצח במשמעות אוניו־מיסטיקה. המוטיב המרכזי של הדרך המיסטית הוא עלייה רוחנית לאיחוד עם האל דרך ויתור מוחלט על השיח הקוגניטיבי. זו קפיצה מעבר לקטגוריות השכל האנושי. תהליך זה הוא תהליך של שחרור מדעת, שכן הדעת כובלת את המבקש להתאחד עם האל בקטגוריות שאינן חלות על המוחלט. שחרור מדעת זה הוא האקסטזה – תהליך יציאה של האדם מעבר לעצמו. מושג האקסטזה מציין לא רק את חיפושה של הנפש אחר האל אלא אף את טבעה האמִתי של הנפש. החשיבה האנושית היא בעלת סדר עוקב ומתרחשת על פני רציפות לינארית בזמן. המיסטיקה היא חשיבה מסוג אחר. היא אינטואיטיבית ואינה מתפרשת על פני רצף הזמן אלא מתהווה באחת (Uno Intuitu). החשיבה הראשונה ניתנת למסירה באמצעות השפה, ואילו ההבנה שבלב מקשה על מסירת דין וחשבון על אודותיה. המיסטי הוא השלב הגבוה מכולם. זה שלב התפיסה האינטואיטיבית, הבלתי אמצעית, של האדם את האל. תפיסה בלתי אמצעית זו מגולמת בסיפור משה בהר סיני. לא זו בלבד שמשה מכיר באל, אלא הוא גם תופס את מהותו בלא תיווך התבונה.""
– דיאלוג עם אלוהים מאת עידית שקד

ועוד ציטוט מוזר שמצאתי בספר –
"מוטב למצוא את האל על ידי אי־מציאתו, מאשר שלא תמצא אותו על ידי מציאתו"(אוגוסטינוס).

ועוד –
""כל פִּשְׁעִי וְחָטָאתִי – תְּבוּנָתִי", כתב אבן גבירול".