קריאה במנון מאת אפלטון

מנון, מאת אפלטון

שוב, אציג רק כמה נקודות מהדיאלוג הזה, שהוא דיאלוג מורכב וחשוב.

מנון וסוקרטס עוסקים בשאלת הטוב.
סוקרטס שואל – מהו הטוב?
ומנון עונה – יש הרבה סוגי טוב, תלוי בגיל, במעמד, במין.
וסוקרטס שואל – אבל מה ההכללה שלו?
למשל צורה – עיגול הוא רק דוגמה שלה, אבל הגדרתה – היא היכן שהחומר, או המוצק, נגמר, היא הגבול שלו.

אז מנון אומר, כי הטוב הוא השאיפה ליפה ולמכובד.
וסוקרטס שואל – והשואפים לרע, יודעים שהוא רע?
מנון עונה – חלק כן וחלק לא.
ושוב סוקרטס – אבל הרע מביא אומללות, ואף אחד לא רוצה להגיע לאומללות. לכן כולם רוצים בעצם להגיע לטוב.

כאן ניכרת התפיסה האפלטונית, שאין מי שיודע מהו טוב ואינו עושה אותו.
אבל זה כמובן לא נכון. למשל אדם יכול לעשן, למרות שהוא יודע שזה מזיק. דבר זה תוקן אחר-כך על-ידי אריסטו, שהבחין בין תבונה מופשטת ובין תבונה מעשית. כך, אדם יכול לדעת שהעישון מזיק בתבונה המופשטת, אך עדיין להמשיך לעשן, כי הוא אינו 'יודע' זאת בתבונה המעשית.

מנון אומר – אתה כמו צלופח שמחשמל אותי.
אז מביאים עבד, וסוקרטס שואל אותו שאלות בגיאומטריה, ודרך השאלות המנחות העבד לומד, וכמו יודע את הדבר מעצמו. לכן, אומר סוקרטס, אנו בעצם יודעים את הדבר, בנשמתנו בת האלמוות, ורק צריכים להיזכר בו. זו תורת ההיזכרות של סורקטס, או אפלטון. ומכאן הוא מראה ששאלותיו לא 'מחשמלות' במובן הרע, אלא שהן מובילות ללימוד.

רעיון זה אומץ גם ביהדות, במדרש הידוע על העובר במעי אימו, ששם הוא יודע את כל התורה, אך בשעה שהוא נולד – בא מלאך וסוטר על פיו (אם תהיתם פעם למה יש חריץ באזור השפם). הרעיון הוא אחד.

בהמשך סוקרטס אומר, לצורך הדיון, כי אם טוב הוא מועיל, אז הוא סוג כלשהו של חכמה מעשית. כלומר, טוב הוא חכמה.

כמו כן, אנשים לא טובים מטבעם.
אבל גם אין מורים לטוב.
אמנם הסופיסטים טוענים שהם מלמדים טוב, למשל פרוטגורס, אך הם אינם. והבוז של סוקרטס לסופיסטים ידוע. וגורגיאס טען כי הוא מלמד אנשים להיות דוברים טוב, ולא להיות טובים.

כך גם אמר אחד המשוררים –
מצד אחד, שמהטוב תלמד להיות טוב. אך מצד שני – ש'לא על ידי לימוד תהפוך אדם לטוב'.

והאם דעה נכונה מובילה לטוב?
מנון אומר – עם ידע תמיד תצליח, עם דעה נכונה רק לפעמים.

כלומר, הטוב הוא לא ידע ולא דעה נכונה, וכן הוא לא בא מהטבע ולא מלימוד. אז מה כן?
בסיכומו של דבר אומר סוקרטס – הוא ניתן בהשראה אלוהית.

אך עליי להעיר שכל הקטע האחרון הוא סבוך מאוד, ואולי לא הבנתי את הדברים נכון.

ובעבר כבר הערתי, שדווקא קיימים מורים רבים לטוב, גם ביהדות וגם בתרבויות אחרות. הרי חלק מהעניין של חינוך הוא הקניית התנהגות טובה, ולא רק קניית ידיעות וקבלת ציונים טובים. והעניין ידוע.
אם כך, קשה לי להבין למה בדיוק סוקרטס כאן מתכוון, ובנוסף הדיאלוג סבוך מאוד, כאמור.

קריאה באותיפרון מאת אפלטון

אותיפרון, מאת אפלטון

שוב, אציין רק כמה נקודות בדיאלוג.

אותיפרון הולך לתבוע את אביו בעוון רצח, וגם סוקרטס מספר שהוא נתבע על-ידי מליטוס. תוך כדי כך הם משוחחים על הקדושה, ומהו המעשה הטוב.

דילמת אותיפרון הידועה –
האם הטוב הוא טוב בגלל שהאלים רוצים בו, או שהאלים רוצים בו בגלל שהוא טוב?
ולמעשה – מדובר על הקדושה, ולא על הטוב. אבל בהמשך נאמר שהמעשה הצודק הוא חלק מהקדושה.

על כך כתבתי לא מזמן. בקצרה, עקדת יצחק ממחישה את ההבדל בין שתי הגישות – אם המעשה הטוב הוא מה שהאל רוצה, אז אברהם צריך לעקוד את יצחק, כי זה מה שהאל רצה. אבל אם האל רוצה את הטוב בגלל שהוא טוב – אז אברהם היה צריך לסרב לעקוד את יצחק, כי זה לא מעשה טוב.
וזה גם ההבדל בין הממד האתי ובין הממד הדתי, אצל קירקגור.
ואכן, עד היום, גישה דתית נפוצה היא לעשות את המצוות 'כי כך ה' ציווה', בלי שיקול דעת אישי. 'גזירה היא ואין לך רשות להרהר אחריה'. מנגד, הגישה החילונית היא הפוכה – הטוב הוא המכריע, ולא הציווי. וכן יש גישות דתיות שערות למתח הזה, ומנסות לפתור אותו בדרכים שונות.

בהמשך, לשאלת סוקרטס אותיפרון אומר – קדושה – עוסקת באלים, המעשה הצודק – עוסק בבני אדם.
ואצלנו בדומה – קיימת ההבחנה בין 'מצוות שבין אדם למקום' ו'מצוות שבין אדם לחברו'.

בהמשך, סוקרטס שואל – אם הקדושה היא טיפול באלים, האם המעשה הקדוש עושה את האלים טובים יותר?
ואותיפרון עונה – לא. אלא – אנו נותנים להם כבוד, על ידי תפילות וקורבנות, אך לא יכולים להועיל.

וגם זו שאלה הקיימת עד היום במחשבה הדתית – מה התועלת בתפילה ובקורבנות, ולמי היא אמורה להועיל? הגישה הנפוצה ביותר לכך היום היא, שהתפילה באה להועיל למתפלל, ולא לאל.

קריאה באפולוגיה מאת אפלטון

אפולוגיה, מאת אפלטון.

טוב, זה דיאלוג מופתי, ואני לא מתכוון לסכם אותו, וגם כתבתי עליו כמה פעמים בעבר, אבל אעלה כמה נקודות.

כידוע, לסוקרטס נאמר בדלפי שהוא החכם באדם, ולפי ניתוחו זה בגלל שהוא יודע שהוא אינו יודע.

הביקורת על כך כבר נאמרה, כמדומני, על ידי ניטשה, שראה בכך צניעות מזויפת, והעדיף חכם המתפאר בחוכמתו.
אבל אולי ביקורת קדומה יותר, על אף שלא נאמרה במפורש כביקורת, אפשר לראות בהגותו של אריסטו, שבניגוד לדרכו של סוקרטס, שהתמחה בעיקר בשאלת שאלות, הוא התחיל להציג גם תשובות, בשיטה מסודרת, ובעצם ייסד את מה שאנו קוראים היום 'מדע', וגם היה הראשון שהפריד את המדע לתחומיו השונים.
אבל, יש כאן מוסר השכל. כי אריסטו ללא ספק הועיל הרבה לעולם בהגותו, אבל הוא גם הזיק הרבה, מכיוון שדבריו נתפסו כאמת המוחלטת במשך מאות שנים, לכל אורך ימי הביניים, וכך בעצם עצרו את ההתפתחות המדעית, ולא קידמו אותה. מה שהיה נחוץ כדי לשנות זאת היא קצת מהשאלה והחקירה הסוקרטית, לא לקבל דבר כמובן מאליו רק בגלל שהוא מוסכם, אלא להמשיך ולחקור.
ובעצם, כך מתקדם המדע, כלומר בשילוב של שניהם, השאלה הסוקרטית והתשובה האריסטוטלית. וכבר עמד על כך תומס קון בספרו הנודע 'המבנה של המהפכות המדעיות', שלפי דבריו תמיד קיימת 'פרדיגמה' מדעית שבתוכה המדע עובד, אבל התקדמות רצינית של המדע באה רק תוך שבירה של אותה פרדיגמה.

כמו כן, סוקרטס מואשם בשני דברים –
ראשית, הוא משחית את הנוער. והוא שואל – בכוונה או לא בכוונה? ונענה – בכוונה! אך אדם טוב לא יעשה רעה בכוונה, והוא אדם טוב…

ושנית, סוקרטס מואשם באתיאיזם, הוא אינו מאמין באף אל.
אבל, הוא עונה, הוא מאמין בצורות רוחניות, אלוהיות, שהן חצאי אלים, ולכן אין להאשימו בכך.
(אני מקווה שאני מדייק בנקודה הזו. אני מכיר מישהו שעשה דוקטוראט על תפיסת האל אצל אפלטון, והיא בוודאי מורכבת יותר מזה).

כשהאזנתי לכך נזכרתי בפוסט שהעלה תומר פרסיקו ביום שישי, על כך שהחילוניות במערב התחילה מרעיון הבריאה בצלם אלוהים, שעל כך כתב ספר. בתגובות אמרו לו שקודם לכן אולי היו אתיאיסטים, אלא שלא היה אפשר להצהיר על כך בגלוי. והוא ענה, כמדומני, שהיו תקופות שהדבר היה אפשרי, למשל בתקופה היוונית. אז הנה, לפחות בתקופת סוקרטס – הדבר היה בלתי אפשרי. ומה היה בזמנים אחרים – איני יודע.

ובנאום האחרון סוקרטס אומר, שאל יחשבו שבזה שהם הורגים את מי שביקר אותם הם עושים טובה לעצמם. להיפך – הוא צופה להם רעה גדולה שתבוא להם אחרי מותו. ושוב – האם רעה זו אכן באה – לצערי איני יודע.

והמשפט האחרון –
עכשיו הגיע הזמן שיפנה כל אחד לדרכו, אני למות ואתם לחיות. איזו דרך טובה יותר – זאת רק האלים יודעים.

קריאה באיאון מאת אפלטון

איאון, מאת אפלטון.
הקשבתי לדיאלוג באנגלית, אחרי קריאה בעברית. יש בו הרבה שירים, ולכן גם הרבה מילים קשות. ובכלל, איני בא לסכם את הדיאלוגים, אלא להעיר עליהם.
אז הנה הדברים המשמעותיים בעיניי שאומר סוקרטס לאיאון, שהוא מפרש שירים –

לא על ידי מיומנות המשורר מדבר, אלא על ידי כוח אלוהי.
האלים משתמשים בהם כשרים.
כך האלים מתגלים אלינו.

כך שהמפרש הוא מפרש של המפרשים.

אתה, איאון, נכבשת על ידי הומרוס, לכן דבריו מעוררים אותך, ולא משורר אחר.

בהמשך הדיאלוג סוקרטס מנסה לשכנעו בכך, כלומר שהוא מפרש מתוך היכבשות (possessed) בהשראת הומרוס, ולא מתוך מיומנות שכלית.

ומה יש לי להעיר על כך? לא הרבה. זו תפיסה מיתית של השירה, ואולי היא חזרה קצת בתקופה הרומנטית. אצל היוונים המשוררים אכן נחשבו מאוד, ובמיוחד הומרוס, שנראה שנתפס אצלם כתנ"ך אצל היהודים. גם אפלטון מרבה לצטט ממנו.

קריאה בקריטון מאת אפלטון

קריטון, מאת אפלטון
האזנתי לדיאלוג באנגלית, אף כי קראתי אותו כמה פעמים בעברית, ועדיין זה תענוג. נראה לי שאמשיך לעוד דיאלוגים. לצורת ההקראה יש תועלת, כי כל דמות בדיאלוג מוקראת על ידי קורא אחר, כולל גם אינטונציות.
במהלך הקריאה כתבתי כמה ציטוטים, שממילא אינם לגמרי מדויקים, ויש לקחת זאת בחשבון, וגם שיתפתי אותם בפייסבוק. להלן אביא את הציטוטים, חלק מהדיונים (מקווה שבאישור), וחלק ממחשבות נוספות שלי עליהם.

בדיאלוג זה קריטון מנסה לשכנע את סוקרטס להימלט מהכלא ומגזר דין המוות שניתן לו, וסוקרטס מסביר לו שאינו רוצה לעשות זאת, כי המעשה הצודק בעיניו הוא להישמע לחוק המדינה, גם אם הוא עושה לו עוול.

תחילה, קריטון אומר שאם לא יציל את סוקרטס אנשים יחשבו שחס על ממונו, והדבר יהיה לו לחרפה. ועל כך משיב סוקרטס –

סוקרטס: קריטון יקירי, למה צריך להיות אכפת לנו מדעתו של הרוב?

גם בהמשך הדיאלוג עניין זה ממשיך להיות נדון.

ועוד אומר סוקרטס, בציטוט מופתי, שבא כנימוק לאי בריחתו –

סוקרטס –  מה שחשוב הוא לא רק החיים, אלא להיות חיים טובים. וחיים טובים הם חיים צודקים ומוסריים.

ולבסוף, סוקרטס אומר, שלמרות שהמדינה עשתה לו עוול, אין זה צודק להחזיר לה עוול –

סוקרטס – ומה בעניין להחזיר עוול תמורת עוול, האם זה צודק?
קריטון – לא.
סוקרטס – אתה יודע שזו לא דעת הרוב ולעולם לא תהיה…

כאן יש להעיר – ולעולם לא תהיה? הרי אני יכול לחשוב על כמה מקומות בתנ"ך שזה בדיוק מה שמומלץ בהם, וכן כמובן בנצרות זו אבן הפינה שלהם.
וכאן גם הוער לי שיש מקום בעשיית דין וצדק מול המעוולים. ומה כאשר המדינה היא המעוולת? גם כאן יש מקום למחות! אחזור לכך בהמשך.

סוקרטס מביא עוד טיעון לחיזוק עמדתו –

סוקרטס – אם איננו עושים עוול לאבינו ולאימנו, הרבה יותר מכך איננו צריכים לעשות עוול למדינתנו.

זאת אחרי שאמר, שאין זה נכון להחזיר עוול תמורת עוול כשמדובר בהורים.
אבל גם כאן יש לשאול – האמנם? כלומר – אם הורים אינם מתנהגים כשורה, האם חובה עלינו להמשיך לכבדם? זו לפחות שאלה שהתשובה עליה לא כה פשוטה.

ובכל אופן, בהמשך דבריו נאמר כי סוקרטס כל חייו נהנה מהמדינה, ולא ביקר אותה או מרד בה. למעשה, נאמר, הוא מעולם לא יצא מגבולותיה, חוץ מאשר פעם אחת, כאשר הלך לתחרות אולימפית אחת.

וכאן עלתה לי מחשבה מסוימת – אולי כל מערכת הנימוקים של סוקרטס היא פשוט מה שמכנה פרויד 'רציונליזציה', בעוד למעשה הנימוק האמיתי שלו הוא אחר לגמרי – הוא כל-כך רגיל לעיר, שהוא לא יכול לדמיין את החיים שלו מחוץ לה, ומעדיף למות ולא לצאת לגלות! (ואגב, בכך הוא מזכיר גם את קאנט, שגם הוא לא יצא מעירו).
טוב, זה נשמע יפה, אבל לא בטוח שזה נכון, שהרי גם בשלב המשפט סוקרטס היה יכול לצאת בעונש פחות בהרבה, אבל הוא החליט ללכת עד הסוף עם 'האמת הפילוסופית' שלו.

ועתה לביקורת שהושמעה – תפיסה זו, של הארץ כהורה, שתמיד יש לציית להוראותיו, וכמאמר השיר – 'ארץ שנאהב, היא לנו אם ואב' (כך צוטט בתגובה) – היא תפיסה מיושנת, ואף מניצני הפשיזם.
ואכן, על כך כתב פופר בספרו 'החברה הפתוחה ואויביה', ביחס לתפיסת המדינה אצל אפלטון (אף כי כאן זו תפיסת סוקרטס עצמו). ואכן גם, בהמשך הדרך התפתחו תפיסות מדינה מתקדמות יותר, כמו זו של לוק, שלפיו כאשר המדינה אינה עומדת בחובותיה, אפשר לא לציית להוראותיה.

חבל ששתית, סוקרטס!

על סדרת ספרי הפילוסופיה של פול סטרת'רן


בשבועיים האחרונים סקרתי את סדרת ספרוני הפילוסופיה של פול סטרת'רן, שתורגמה לעברית בשם 'שעה קלה עם -שם של פילוסוף-'. להלן הסקירות –

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/06/27/%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%94-%d7%91%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%95%d7%99%d7%98%d7%92%d7%a0%d7%a9%d7%98%d7%99%d7%99%d7%9f/

שעה על ויטגנשטיין

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/06/29/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%99%d7%93%d7%92%d7%a8-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%9f/

שעה על היידגר

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/06/30/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a1%d7%90%d7%a8%d7%98%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על סארטר

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/01/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%9f/

שעה על דרידה

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/02/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a7%d7%90%d7%a0%d7%98-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%9f/

שעה על קאנט

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/03/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a8%d7%95%d7%a1%d7%95-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%9f/

שעה על רוסו

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/03/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%96%d7%94-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%93/

שעה על שפינוזה

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/04/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%99%d7%9c-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על מיל

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/06/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%a7%d7%92%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על קירקגור

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/06/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%95%d7%a4%d7%a0%d7%94%d7%90%d7%95%d7%90%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על שופנהאואר

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/07/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%94-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על אפלטון

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/07/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%a7%d7%99%d7%90%d7%95%d7%95%d7%9c%d7%99-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על מקיאוולי

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/07/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%9c%d7%95%d7%a7-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על לוק

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/08/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%91%d7%a8%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%a0%d7%93-%d7%a8%d7%90%d7%a1%d7%9c-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על ברטראנד ראסל

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/08/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%a8%d7%a7%d7%a1-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על מרקס

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/08/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%92%d7%9c-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על הגל

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/09/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%a5-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על לייבניץ

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/09/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%91%d7%a8%d7%a7%d7%9c%d7%99-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על ברקלי

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/09/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על יום

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/09/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a0%d7%99%d7%98%d7%a9%d7%94-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על ניטשה

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/10/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a1%d7%95%d7%a7%d7%a8%d7%98%d7%a1-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על סוקרטס

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/10/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%93%d7%a7%d7%90%d7%a8%d7%98-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על דקארט

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/10/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%a0%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%95%d7%a1-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על קונפוציוס

https://hagaibooks.wordpress.com/2021/07/11/%d7%a9%d7%a2%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%93%d7%99%d7%95%d7%90%d7%99-%d7%9e%d7%90%d7%aa-%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%a1%d7%98%d7%a8%d7%aa%d7%a8%d7%9f/

שעה על דיואי

שעה על דיואי, מאת פול סטרת'רן

שעה על דיואי, מאת פול סטרת'רן

דיואי היה פילוסוף אמריקאי, שנולד באמצע המאה התשע עשרה ומת באמצע המאה העשרים. הוא משתייך לזרם הפרגמטיזם, שאותו ייסד פירס, ועליו נמנה גם ויליאם ג'יימס. היה ניאו הגליאני. ספרו הראשון – פסיכולוגיה. מלבד זאת סבר כי שיטת החינוך הנהוגה שגויה, והוא הגה שיטה חדשה.

מחשבתו הפרגמטיסטית – לא להתרכז במחשבות כלליות, אלא כאלה המטפלות בבעיות מסוימות. הפרקטיות שלהן, האינסטרומנטליות, היא החשובה.
במדע יש להתייחס רק למה שעובד.

בתחילת המאה העשרים עלו התיאוריות הפיזיקליות – תורת היחסות ותורת הקוונטים, שאינן נתפסות בלוגיקה הרגילה, והדבר חיזק את מחשבתו של דיואי. הנה, לא הלוגיקה המופשטת חשובה, אלא מה שעובד.

במוסר – אין חוק מוסרי כללי, צריך להתייחס לאנשים אמיתיים, לא להיות אבסטרקטי.
דמוקרטיה – בה אנשים בונים את חייהם בדרך ניסויית.
גוף ונפש – המחשבות תמיד קשורות לגוף. מתנגד לדואליות.
לוגיקה – הדרך בה מחשבות אנשים עובדות. גישה פסיכולוגית. אין ידע מוחלט וקבוע, רק חקירה תביא מסקנות.
הוא אמפיריציסטי, עם נטייה ביולוגית.

אמונות, אמר, טובות ורעות, בהתאם להשפעתן. ראסל לעג לכך.

מתמטיקה – כביכול בעייתית לתפיסתו, אלא שלדבריו היא המצאה שלנו, בלי קיום מעבר לנו. היא רק מדויקת.
הוגה בשם פול באקי אמר, כי המתמטיקה מתאימה היטב לעולם, כי היא מכסה אפשרויות רבות.

כמו כן, פתח בית ספר, הקיים עד היום. הוא עודד את הילד לחקור בעצמו, והמורה הוא רק מדריך. כך הילד יממש את מלוא הפוטנציאל שלו.

כמו כן, דיווח על ברה"מ, ולכן נחשב כקומוניסט, למרות שלא היה, אלא להפך, הוא התבטא בגנות הקומוניזם. והוא נפגש גם עם טרוצקי.

על מחקריו בפסיכולוגיה לא אתעכב.

מת ב-1952 בגיל 92.

היום, אומר המחבר, המדע יותר טכני וכבר ממוסד ככזה.

*

אחתום בסיכום כללי.
עם ספר זה סיימתי את שמיעתה של סדרת ספרים זו, הכוללת 28 ספרונים, בני שעה עד שעה וחצי כל אחד (למרות שנאמר שעה). למעשה, זה שקול לקורס שנתי באוניברסיטה על תולדות הפילוסופיה.
זו סדרה בהירה וטובה, ופול סטרת'רן עורך סיכום יפה וממצה על כל פילוסוף, הן מבחינת ההגות והן מבחינת סיפור חייו.
אני כתבתי על כל הספרונים למעט ארבעה, שאמנם קראתי, אך הם לא היו מפורטים או מעניינים מספיק בעיניי –  על אריסטו, אוגיסטינוס, אקווינס ופוקו.

לפחות חלק מסדרה זו תורגם לעברית, בשם 'שעה קלה עם x'.

שעה על קונפוציוס, מאת פול סטרת'רן

שעה על קונפוציוס, מאת פול סטרת'רן

קונפוציוס – בן המאה השישית לפני הספירה, בסין.
תורתו, הקונפוציוניזם, שלטה בסין, יחד עם הטאואיזם והבודהיזם, עד עליית מאו, שהרס מסורת עתיקה זו, אף כי עדיין נותרו לה סימנים.
בזמנו, החיים היו סיוט של מעשי רצח ומלחמות. הוא הציג מהפכה בגישה לחיים ובהתנהגות, אבל לא מהפכה בממשל.

דמות המופת שלו הוא איש המעלה. הוא, למשל, מדבר מעט ועושה הרבה.

כמה מונחים מתורתו –
ג'אן – התכונה הבסיסית, שהיא אהבה לאנושות, אבל עוד דברים. מכאן ה'זן' שב'זן בודהיזם'.
טה – ורצ'יו, המידה הטובה.
טי – צדיקות.
שונג צו – אישיות נעלה.
ג'אן כולל חמש מעלות, מלבד האהבה – לכבד, לנהוג בסובלנות, להיות נאמן, להיות חרוץ, ולנהוג בחמלה.

הלימוד לגביו הוא דרך להגיע לחכמה, לא רק הוראה איך להתנהג, כפי שהיה נהוג עד אז.

מושגי הטאו שהיו קיימים כבר –
טאו – הדרך, או אמת.
אך בניגוד לטאו שהטיף להתבדלות, קונפוציוס הטיף למעורבות בחברה.
טה – ורצ'יו, המידה הטובה.
אך בניגוד לטאו, שם המידה הטובה נובעת מהדרך, אצל קונפוציוס היא משמים.

על ההנהגה אמר, כי היא צריכה ללכת בדרך המידה הטובה, ולא רק מיראת העונש. כך אנשים יתביישו לעשות רע.

הוא הוביל מברבריזם לאנושיות. אינו מדבר כמעט על האל. ועל המוות אמר – מוטב קודם שנבין את החיים.
הדגש הוא על מוסריות. לא בגלל פרס או עונש, אלא לעשות את הטוב לעצמו.

הוא ניסח את 'כלל הזהב' – מה שאינך מאחל לעצמך, אל תעשה לאחר. (ממש כהלל).
כך גם, חיי איש המעלה צריכים לשמש דוגמה.

הוא פנה לכל המעמדות.
כששאלו אותו ליחס לשליט אמר – תן לשליט להיות השליט (ממש כישו).
נחשב הוגה קונסרבטיבי.
לא מעמד חשוב אלא האהבה, ולא רק לגבי הפרט, אלא בחברה כולה.
זה הפך למוסר הסיני השולט.

עוד אמר – כשאינך יכול לדבר על משהו עליך להישאר בשקט. לכן על השפה להיות מדויקת. (ממש כוויטגנשטיין).

תמך בחינוך לכל, בלי קשר למעמד. כך נוצרו כשרונות חדשים. והחלה תקופה של נאורות חדשה. השליט לא נתפס עוד כצאצא האלים. ונמנעו מלחמות לא הגיוניות.

אך כשהוא מונה לשר לענייני פשע, יזם איסורים על לבושים מסוימים, וכן חוק המורה לנשים ולגברים ללכת בצדדים שונים של הרחוב. עד מהרה נמאס ממנו, והוא פוטר.
(ובכן, הפילוסוף השליט של אפלטון אולי בכל זאת אינו רעיון כל-כך טוב).

בסוף ימיו כתב הערות על ספר סיני מוזר ומופרך.

ושוב לחיוב – שושלת האן הלכה בדרכו ושרדה שלוש מאות שנה.
והוא נערץ גם על הוגים שונים במערב. כך וולטר אמר שהוא מעריך אותו, כי לא קיבל הארה אלוהית לחוכמתו.

*

פילוסופיה סינית בכללה – קשה להבנה לבן המערב. אך אלה עיקריה –

קונפוציוניזם – עוסק בעיקר באתיקה ובפוליטיקה, בלי מטאפיזיקה. וכך גם בניאו-קונפוציוניזם.

טאואיזם – מתרכז ב'דרך'. ההוגה המרכזי הוא לאו צ'ה. הוא אחר מקונפוציוס ואף סותר אותו. זו דרך הטבע, והיא מיסטית. עליו לרוקן עצמנו, ולהיות רגועים. הוגה נוסף – צ'ואן צ'ו – סתר את קונפוציוס. לא דרך האדם נחוצה לדעתו, אלא חיקוי דרך הטבע.

בודהיזם – במאה הראשונה לפנה"ס הגיע לסין. כידוע, מדבר על שחרור מאשליית הקיום על ידי מדיטציה.

בסין שלושת אלה התערבבו בצורות שונות.

*

בעיניי, קונפוציוס מציג גישה ארצית ומפוכחת, המתאימה מאוד לימינו. אוספי ציטוטים רבים שלו מצויים ברשת, ואני ממליץ לקרוא בהם.

שעה על דקארט, מאת פול סטרת'רן

שעה על דקארט, מאת פול סטרת'רן

דקארט הוא הפילוסוף הראשון של העת החדשה, והציג שיטת חשיבה חדשה.

בחייו, היה נוהג לקום בצהריים, התגייס לצבא, שם פתר בעיה מתמטית כלשהי, וכך פגש את ביקמן, שנשאר בקשר איתו. בזמן זה התנהלה מלחמת שלושים השנים, שנמשכה עד מותו בערך.
הוא ראה חזון מתמטי, וכן שורת חלומות, והחליט בעקבות כך שיקדיש חייו ללימודים.
הוא התחבר עם האב מרסן המלומד, ונשאר בקשר איתו גם בהמשך.
למרות שהיה רגיש לקור, עבר להולנד הקרה, אך הפתוחה והליברלית בזמן ההוא. בה פעל גם שפינוזה, ועוד.

תחילה כתב ספר עם השיטה שלו – להגיע לוודאות, תוך שימוש באינטואיציה ודדוקציה. גם עסק באסטרונומיה, ופענח אורות כלשהם בשמים שהופיעו אז (יסלחו לי האסטרונומים על חוסר הפירוט).

כתב ספר 'על העולם', שעסק במגוון שטחים מדעיים. שם הוא גם הניח את יסודות האמבריולוגיה. רמברנדט העיר לו על כך הערה (שלא הספקתי לכתוב). אבל הוא האמין בתורת קופרניקוס, אותה קרא דרך גלילאו, והחליט לגנוז את ספרו, שכן זה סותר את דעת הכנסייה, בה האמין. הוא הואשם בפחדנות בגין זאת.

היה דואליסט – העולם מורכב משכל וחומר. הגוף הוא מכניסטי. וכיצד מתקשרים שני אלה? על כך לא הצליח לענות, אף כי ניסה להציע כי הקישור נעשה בבלוטת האצטרובל במוח – מה שלא נכון.

היה לו רומן עם הלן, שהייתה משרתת, וממנה נולדה לו בת בשם פרנסין. הוא אהב אותה, אך התייחס אליה כאחייניתו.

ספרו החשוב – המאמר על המתודה.
הוא שינה את פני המתמטיקה, שכן בו מופיעה מערכת הקואורדינטות הקרטזיאנית, ובה ייסוד הגיאומטריה האנליטית. כמו כן, בספר זה חידושים באופטיקה ועוד.
והקדמת הספר – שינתה את פני הפילוסופיה.
הוא כתוב בצורה מובנת, ובצורת סיפור אוטוביוגרפי.
צעד ראשון של המתודה – הטלת ספק בכל.
צעד שני – דבר יחיד אינו מוטל בספק – אני חושב. מכאן – אני חושב, משמע אני קיים.
(יש עוד חלקים למתודה, ופעם כתבתי על כך ביתר פירוט).
הספר פורסם אנונימית, גם בצרפתית, אך מחברו זוהה מהר מאוד – והכנסייה התקיפה אותו.

הוא עבר דירה שוב. פרנסין בתו חלתה ומתה, ודקארט היה שבור.
אז סיים את ה'הגיונות'. שלח אותו לאב מרסן.

כאן פיתח את הרעיונות שהופיעו במאמר על המתודה. למשל, הטלת ספק עכשיו כללה גם הטלת ספק בגיאומטריה, שהרי יכול להיות 'שד מתעתע', שמטעה אותנו.
כמו כן, הוא ממשיך להוכחת האל, בעזרת טיעוני אנסלם ואקווינס. (למעשה טיעונו יותר מורכב, וגם על כך כבר כתבתי בעבר).
פילוסוף בשם סנשז הציע מהלך דומה לפניו, אך לא היה ידוע – אומר המחבר.

דקארט שלח את הספר לקסנדי, הובס ואחרים לקבל את תגובתם, ופרסם את הספר עם תגובותיהם.
אבל שוב העניין הוביל לתרעומת של הכנסייה, והפעם נכנס הוויכוח גם להולנד הליברלית. הוא הואשם באתיאיזם וחילול הקודש.
בשעה זו, הוא כבר היה מפורסם בכל אירופה.

הנסיכה קריסטינה משבדיה רצתה לקדם את המדעים בארצה והזמינה אותו. תחילה הוא סירב בנימוס, אבל היא התעקשה בתוקף, אז הוא נענה לה.
בשבדיה התחיל חורף קשה. ונקבע לו לתת שיעור לנסיכה בחמש בבוקר, שלוש פעמים בשבוע. זה האדם שנהג לקום בצהריים, ולא היה יוצא מהבית בלי סוודר וצעיף. בתוך שבועיים חלה, בסוג של שפעת כנראה, ומת.

*

פרק זה הוא יותר סיפורי ופחות עיוני, ועל כן לא אגיב הפעם, ואשמור את הערותי לפעם אחרת.

שעה על סוקרטס, מאת פול סטרת'רן

שעה על סוקרטס, מאת פול סטרת'רן

קדמו לסוקרטס פרה סוקרטים – תלס, פרמנידס, דמוקריטוס ועוד.
הוא פיתח את השיטה דיאלקטיקה, שהיא הקדמת הלוגיקה.
מופיע בעיקר אצל אפלטון.
בהמשך אריסטו מנסח בפירוט את כללי המחשבה, והוא השפיע מאות שנים, עד לעת החדשה.

פרמנידס טען כי העולם הוא אשליה, יש רק קיום. הכל אחד.
פילוסופיה בעולם היווני נחשבה כלמידת כל הידע. פילוסופיה – אהבת חכמה. ברבות הימים, כל תחום שבו הפילוסופיה מצאה תשובה הפך לתחום נפרד, למשל פיזיקה או מתמטיקה.
אריסטו היה חלוץ המדע, שחילק אותו לחלקיו.
סוקרטס היה בעצם אנטי-מדעי – או אולי נכון יותר טרום-מדעי – ושיטת חשיבתו השפיעה לדורות. הכוונה לבזבוז הזמן בסכולסטיקה של ימי הביניים.
האמין בסיסמה דע את עצמך, שהייתה חרוטה בדלפי.
האורקל מדלפי הכריזה עליו כחכם באדם, אך הוא אמר שהדבר היחיד שהוא יודע הוא שאינו יודע דבר. מכאן באה שיטת חקירתו, של שאלת שאלות. כך ליבן את היסודות.
זה גם יצר לו אויבים. כי הוא הראה שמי שנחשב חכם בעצם לא ידע דבר.
היה בן זמנו – האמין באלים, ושהנשמה היא נצחית.

ויש לו גם הצעות חיוביות. בדיאלוג פידון מנוסחת תורת הצורות. היא אולי של אפלטון עצמו, אבל כל המשתתפים היו בני זמנו של סוקרטס, כך שאולי היא של סוקרטס – אומר המחבר.
ולמעשה היא במקור של פיתגורס, שחשב שכל העולם עשוי ממספרים, שהם גופים לא חומריים. ומזכירה גם את הגות פרמנידס.
אידוס – ביוונית – צורה, וגם אידיאה, רעיון. דבר נתפס הוא חומר שמקבל צורה, על ידי השתתפות בעולם הצורות.
טוב, יופי ואמת – המושגים המרכזיים.

סוקרטס היה מכוער מאוד. הוא השתתף במלחמה והיה חייל טוב. היה עני, כי לא עבד, אבל קיבל קצבה מאביו. היה הולך למסיבות וסעודות. וניהל גם שיחות לא רשמיות בככר העיר, האגורה.

אמר כי חיים ללא חקירה אינם שווים. כמו כן, הנשמה היא האישיות המודעת. צריך להפוך אותה לטובה ביותר שאפשר, כי רק כך מגיעים לאושר. ואנשים לא עושים זאת, כי הם טועים בזיהוי הטוב.

כמו כן, בכל דבר צריך לשאוף לאיזון. שום דבר לא יותר מדי – גם זה היה חקוק בדלפי.

הוא התחתן עם זנטיפי, שגם הייתה טובה בוויכוחים, והיו להם שלושה בנים.

בגיל 65, בתום המלחמה הפלופונסית, החל שלטון שלושים הטירנים, אך הוא לא ברח מאתונה כמו רבים אחרים.
הוא לא היה דמוקרט. כי לדעתו רוב בני אדם טועים. רעיון זה פותח במדינה של אפלטון. אבל הוא התרחק מענייני הפוליטיקה.
בסופו של דבר, שלטון השלושים הוחלף שוב בדמוקרטים.

אבל אז הוא הואשם, בהיותו בן 70, בהשחתת הנוער ובאי מתן כבוד לאלים. הוא נשפט בפני ועדה של 500 אנשים, ומליטוס היה הטוען נגדו. אלא שסוקרטס ענה להם בצורה פילוסופית ולא משפטית. התוצאה – הורשע ונידון למוות ברוב של 280 מול 220.
המשפט המשיך בטיעונים להמרת העונש. אלא שגם כאן טען שלא רק שאין להעניש אותו, אלא הוא צריך לזכות לכבוד, ולבסוף הסכים להמיר את העונש הקנס, אבל קנס נמוך מאוד. כך קרה שבית המשפט השאיר את עונשו על קנו, והפעם ברוב גדול יותר.
מדוע נהג כך ולא הגן על עצמו כראוי? – עניין לענות בו.

כשהגיע יום מימוש גזר הדין, אשתו בכתה ואמרה – אתה חף מפשע! סוקרטס ענה לה – את מעדיפה שאהיה אשם?
לאחר ששתה מכוס התרעלה, אמר לחבריו – אני הולך למוות ואתם לחיים, רק אלוהים יודע מקומו של מי טוב יותר.

על סוקרטס מספרים גם אפלטון וגם כסנופון, אבל התמונות שונות. אצל כסנופון, בספרו ממריביליה, הוא כמעט לא פילוסוף.
כמו כן, גם אצל אפלטון, קשה להבחין בין דברי אפלטון עצמו לדברי סוקרטס, ולא ברור עד כמה עיצב את דבריו.

השפעתו – על אפלטון תלמידו, ובאופן כללי – על עצם השימוש בהיגיון, ועל ניסיון ההגעה לכלל, תוך מציאת פגמים בטיעון, מה שאחר-כך הפך למדע הלוגיקה.

לחייך, סוקרטס.

*

עוד דברים –

סוקרטס לא כתב דבר, שהרי לדעתו הוא אינו יודע דבר.

הוא ראה עצמו כמיילד, של רעיונות.

מישהו שאל את סוקרטס האם להתחתן או לא? סוקרטס ענה לו – עשה כרצונך, כי לא משנה מה תבחר, בסוף תתחרט על זה.

בחיים, צרכי הגוף מהווים מכשול לידע אמיתי.