"ממה עשוי התפוח?"/ מאת עמוס עוז ושירה חדד

ממה עשוי התפוח?/ ביקורת מאת חגי הופר

"ממה עשוי התפוח?" מאת עמוס עוז ושירה חדד, כתר, 2018, 173 עמ'.

מיהרתי לקנות ולקרוא את הספר הזה. לדעתי הוא טרם הגיע לחנויות, אך מצוי כבר בגרסה אלקטרונית. בשבילי זו חגיגה. סיימתי אותו ביום אחד.

מדובר באוסף שיחות שניהל עמוס עוז עם שירה חדד, מי שהייתה העורכת הספרותית שלו במספר ספרים, כולל ב"סיפור על אהבה וחושך".

בכל פרק מרכזי נושא אחר. וכך אנו עוברים מדיונים סביב מהותה של הכתיבה באופן כללי, ליחסים בין גברים ונשים ומעמד האישה, לסיפורים על תקופת שהותו של עוז בקיבוץ וכיצד בסופו של דבר הקצו לו זמן לכתיבה ואף פינו לו "חדר משלו" לשם כך, על מבקרי הספרות הקטלניים שמושווים למי שמרביצים לילדך ואין בידך להושיע (מטאפורה מעניינת, כי עוז מתוודה במקום אחר שלא הגן מספיק על ילדיו בקיבוץ), דיונים על ספרי עבר של עוז, גם כאלה שהוא פחות מרוצה מהם היום, כמו קופסה שחורה, ולבסוף השתנות הדורות והיחס למוות.

ציינתי רק ראשי פרקים ואין בכוונתי להיכנס לעומק התוכן, מכיוון שאני חושב שעדיף שתקראו בעצמכם ותחשבו על הדברים בעצמכם. רק אוכל להמליץ מאוד על הקריאה בספר ולדרבן אתכם לעשות זאת, ועל כך אולי בכל זאת אוכל להוסיף כמה מילים.

עוז הוא כותב נעים מאוד וגם חכם מאוד. ואולי יותר משהוא חכם – הוא רגיש מאוד ומנסח את כל דבריו בזהירות, תוך השתדלות הימנעות ממהמורות ומפגיעה ברגשות הזולת או ציבורים שונים. הימנעות מהכללות, הימנעות מהשתלחויות וכיוב'. אפשר שהדבר אף פועל לרעתו במידה מסוימת, שכן כך אובד עוקץ מסוים, שלעיתים נחוץ. אבל אני מאוד מתחבר לכתיבתו זו, ולעיתים הוא אף מצליח להביא אותי להתרוממות הנפש. אדם מתון מאוד עוז, וגם אנושי מאוד. ועדיין, אני צופה שדבריו פה יעוררו כנראה גם כמה הסתייגויות, למשל בדבריו על היחסים בין המינים, שלא ימצאו חן בעיניי הפמיניזם הרדיקלי, שעוז הוא לא מתומכיו. במילה, עוז כמובן תומך במגמת השוויון בזכויות הגוברת, אך עדיין הוא חושב שיש הבדלים בין המינים. וההבדלים האלו חיוביים ובעצם הם מה שהופך את העולם למעניין יותר. אז לכך אולי יהיו מי שיתנגדו, אך עדיין אפשר לומר באופן כללי שעוז מתון מאוד, והגיוני מאוד, גם אם לא מסכימים איתו.

ואולי אוסיף עוד מילת ביקורת אחת שאמרתי כבר ביחס לספרו הקודם "שלום לקנאים" – לעיתים נראה שהתובנות שלו פשטניות במקצת, הגם שהן מאוד יפות, ואולי – אני מתפתה לחשוב – קצת בגלל זאת. הרי העולם עצמו רחוק מלהיות כל-כך יפה, או פשוט. אך אולי גם זו אשליה אופטית, ורק בגלל שדבריו של עוז הם שקולים כל-כך, ובעיניי גם מאוד נכונים כמעט תמיד, הם נוטים להיראות כמעט מובנים-מאליהם.

ועדיין, אני לא רוצה שיובן אחרת – אני מאוד ממליץ על קריאת הספר המצוין הזה, שגרם לי עונג רב. כשקראתי אותו חשבתי שעל משקל המשפט באנגלית "dead man walking" אפשר לנסח משפט אחר: "a wise man talking", וכשאדם חכם מדבר – מוטב להטות אוזן ולהקשיב.