"הדממה מצאה בי בית"/ מאת גאולה הודס-פלחן

"הדממה מצאה בי בית" מאת גאולה הודס-פלחן, פיוטית, 2019, 58 עמ'.

ספר שירה נוסף לידידתי (=גילוי נאות) גאולה הודס-פלחן, ה-16 במספר (!). זו פוריות שאפשר רק להתקנא בה.

סקרתי חלק מספריה הקודמים, ובאופן כללי מאפייני שירתה שהזכרתי אז תקפים גם לספר הזה – שירים קצרים לרוב, אניגמטיים מאוד, רוחניים מאוד, מיסטיים, מטאפיזיים, עם השפעה גדולה של היהדות והקבלה, שירים מעוררי מחשבה.

בכל זאת נראה לי שבספר הזה חל שינוי מסוים, שקשה לי לאפיין אותו (איני מומחה), אבל אנסה: מצד אחד יש שירים שהם הרבה יותר ברורים וישירים, ודבר שני שנראה לי שהספר יותר מתפקד כמכלול שלם אחד. אפשר לקרוא את השירים כפואמה אחת גדולה.

הנושא המרכזי הוא כשם הספר – הדממה, נושא שחוזר על עצמו לכל אורך הספר בשירים שונים ובווריאציות שונות. גם נושא זה הופיע כבר בספרים קודמים, ואף ציינתי זאת בזמנו כמדומני, אבל הפעם הוא תופס את מרכז הבמה.

 

אציין כמה נקודות שלכדו את עיני:

בשיר הראשון (קרדו, עמ' 7) היפה מופיעה המילה המיוחדת "תשתעי", וכן "תשתעינה". פירוש אחד שלה במילון הוא לשוחח. לי יש חיבה למילה הזו, שאני מכיר מספר ישעיה, אך לא מרבים להשתמש בה, ולכן שמחתי להיתקל בה.

בשיר שבעמ' 29 מופיעות השורות היפות: "כל נפש היא קשת מתוחה/ שקשָתה [=הקשת שלה] בל יוודע". אלה בעיניי שורות יפות ועמוקות מאוד, התחברתי אליהן, אף שבוודאי יש בספר עוד שורות רבות יפות לא פחות.

ובעמוד הבא, 30, מופיע השיר "תפילה להארה", שממש מזכיר קואן בודהיסטי:

"איך אחלץ

מתבנית האני,

מבלי לשבור אותה?".

בשיר שבעמ' 33 מופיע הביטוי – "בורא ניב שפתיים". זה פסוק מישעיה, שפרשנים מאפיינים בו את הנביא. מה ההבדל בין נביא ומשורר?

בעמ' 38 מופיעה שיר "לזכרה של אורי אנסבכר הי"ד". יהי זכרה ברוך.

ובעמוד הבא, 39, מופיעה השורה: "אף אם שמים בקרבה", שנראה לי מתייחס ישירות לספרה הנהדר של אתי הילסום, יומן שואה שנקרא בעברית (באחת הגרסאות) – "השמיים שבתוכי".

אהבתי גם את השורה שבה מסתיים הספר, בשיר שבעמוד 57 – "מדי יום אני קוראת". אני יודע שגאולה אכן רגילה בקריאה, אך כאן הקריאה היא דווקא בטבע ובמופעיו. יפה מאוד.

 

אלה רק כמה מן הנקודות שעלו בי במהלך הקריאה. לא אוכל, כמובן, לציין את כולן. קראו בעצמכם את הספר והתרשמו בעצמכם, הוא ראוי לכך ביותר.

ראוי לציין גם את ציור השער פרי מכחולה של אימה של גאולה, אינסה פלחן. ציוריה מופיעים בקביעות בספרים של גאולה והם יפים מאוד.

 

הנה, לדוגמה, השיר הראשון, שהזכרתי קודם:

קרדו

 

אָמַר הַיּוֹשֵׁב בַּאֲמִיר הָעֵץ:

"כֵּיצַד אַתְּ שָׁרָה

וְאַתְּ בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת,

אֵינֵךְ רוֹאָה אֶת הַנּוֹף הַמִּתְנַשֵּׁם

הַמִּשְׂתָּרֵעַ לְנֶגֶד עֵינַי,

וְלֹא עִם הַצִּפּוֹרִים הַמְּרַנְּנוֹת תִּשְׁתַּעִי,

אֶלָּא עִם עֲלוּבֵי אֶרֶץ".

וַאֲנִי הֵעַדְתִּי: "לֹא אֶרְאֶה מִכָּאן נוֹף מִתְנַשֵּׁם,

גַּם הַצִּפּוֹרִים הָאֲצִילוֹת לֹא תִּשְׁתַּעֶינָה עִמָּדִי.

לֹא בְּקוֹלִי אֲדַבֵּר וְלֹא בְּיָדִי אֶכְתֹּב,

קוֹלִי וְיָדִי קֹדֶשׁ הֵם לַנִּשְׁכָּח, לַזָּנוּחַ,

בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת אֶרְאֶה מַרְאוֹת שָׁמַיִם.

גַּם אִם לֹא אוֹתִיר אַחֲרַי אוֹת וְסִימָן,

הַשָּׁכוּחַ חַי בִּי בְּעָצְמָה שֶׁלֹּא תֻּדְבַּר,

אַשְׁרַי שֶׁהָיִיתִי לוֹ לְבַיִת!"