"מדיטציה יהודית"/ מאת תומר פרסיקו

מדיטציה יהודית/ ביקורת מאת חגי הופר

לפני מספר שנים קראתי את ספרו של הרב אריה קפלן "מדיטציה יהודית". הדבר המרכזי שאני זוכר ממנו הוא, שהרב קפלן ניסה למצוא מקורות בהיסטוריה היהודית למדיטציה, ושאני בכלל לא קיבלתי את ממצאיו. עתה יצא לאור ספר חדש – "מדיטציה יהודית – התפתחותן של תרגולות רוחניות ביהדות זמננו" מאת ד"ר תומר פרסיקו (אוניברסיטת ת"א, 2016; 498 עמודים), ספר שהוא עיבוד של עבודת הדוקטוראט שלו. האם ספרו החדש יצליח לשנות את דעתי? תכף נראה.

 

לאחר ההקדמה ופירוט ארוך של מהי בכלל מדיטציה, או בכלל חוויה מיסטית, פרסיקו סוקר שורה ארוכה של מקורות שנראה שיש בהם זכר לפרקטיקת המדיטציה, או לפחות למשהו קרוב אליה. כך הוא סוקר את ספרות המרכבה וההיכלות, הרמב"ם (בפרק נ"א בחלק ג' של מורה נבוכים בלבד), ר' אברהם אבולעפיה, קבלת צפת, החסידות, חסידות ברסלב וחסידות חב"ד.

הפרקטיקה המפורסמת ביותר היום אולי היא זו של רבי נחמן מברסלב – ההתבודדות; שעה של התבודדות ביער, או במקום ריק, ודיבור ישיר עם ה'. איני חושב שניתן לקרוא לזה מדיטציה, לפחות לא במשמעות שהשתרשה בציבור, אלא רק אם משתמשים במשמעות מורחבת מאוד.

פרקטיקה מעניינת נוספת היא זו של חסידות חב"ד. כאן מדובר בהתבוננות, מעין התעמקות ברעיון או בפסוק. כאן מופיעה מילת מפתח חשובה – קונטמפלטיביות, שמשמעה – התבוננות פנימית עמוקה (וחבל שהפירוש לא מופיע בספר, שכן זו מילה חשובה, אך לא ידועה לכל). אני חושב שמילה זו יכולה לתאר את רוב השיטות שפורטו עד כאן, וזה אכן אופי היהדות המוכר – התעמקות ברעיונות, אפשר שגם לשם השגת תחושה מיסטית. אבל שוב, בעיניי הדבר רחוק ממדיטציה במובן הרגיל, המזרחי, ואפרט בהמשך.

 

כאן, לאחר פרק על "שינויים ותמורות בתחילת המאה ה-20", פרסיקו מציג עוד שני הוגים שעסקו במדיטציה או בדבר הדומה לה: מנחם עקשטיין והאדמו"ר מפיאסצנה. כאן כבר אפשר למצוא הנחיות שיותר מזכירות את הפרקטיקה המזרחית, אם כי עדיין המרחק גדול. הגותם שווה פירוט-מה, אלא שבסקירתי אני מספר מבט-על כללי בלבד ועל-כן אסתפק בדברים אלה.

 

כאן באים שני פרקים – על "התרבות הרוחנית של הניו-אייג' והרוחניות העכשווית" ועל "הג'ואיש רניואל ומקורותיו הרעיוניים", ולהם מתלווה פרק – "התפתחות הניו-אייג' בישראל". אם ראשית הניו-אייג' היהודי נעוץ בסוף המאה ה-19, הרי שראשית ההתעניינות במדיטציה עצמה היא בשנות השישים של המאה ה-20, עם התעוררות כללית בנושא בעולם – למשל, לכולנו זכורה התקרבותם של חברי הביטלס אל מהריג'י הודי ואל העולם המזרחי. הג'ואיש רניואל היא ההתחדשות היהודית בארה"ב, שקדמה בהרבה לזו הישראלית. בארץ החלו להגות במדיטציה יהודית רק משנות התשעים של המאה העשרים. אני מצאתי עניין מיוחד בידיעה כי הרבי מלובביץ' עודד הקמת מרכזי מדיטציה יהודית, למען רווחת הכלל, אף שלא רצה ששם חב"ד יקשר למרכזים אלו.

 

כאן באים שני פרקים על ראשיה של ההתחדשות היהודית בארה"ב. האחד על הרב אריה קפלן, שהזכרתי למעלה, והשני הוא על ר' זלמן שחטר-שלומי, שעד כה לא נתקלתי בו. שמחתי לראות שגם פרסיקו מתייחס אל קפלן כמי שתולה הרים בשערה, כלומר יוצר היסטוריה מיתולוגית, שאין לה בסיס מציאותי, והכול כדי לבסס את הפרקטיקות המזרחיות שזה מקרוב באו. ואולם, השפעתו הייתה רבה ורבים מכירים את המושג "מדיטציה יהודית" עד היום דרכו. הוא גם הציע כמה פרקטיקות מעשיות, כגון חזרה כבמעין מנטרה על הביטוי "ריבונו של עולם", או התרכזות בתפילה.

 

לאחר זאת, פונה פרסיקו אל מנהיגים רוחניים בני זמננו, תחילה בחסידות ברסלב, וכאן הוא מתייחס לשניים מדובריה המפורסמים ביותר – ר' ישראל יצחק בזאנסון, שכתב את החוברות הידועות "אומץ!" ו"התבודדות", ועוד ספרים רבים; ור' ארז משה דורון, שכתב אף הוא ספרים רבים (ושהייתי בעצמי בכמה מהרצאותיו). כאן כבר ההתייחסות למדיטציה המזרחית היא מפורשת. ואולם, עדיין, הפרקטיקה המוצעת היא התבודדות ברסלבית טיפוסית ולא מדיטציה כפשוטה. ארז משה דורון גם ממליץ להגיד כמנטרה "ריבונו של עולם", כפי שהציע קפלן לפניו. זה מתקרב, זה באזור, אבל זה עדיין לא זה.

ובפרק הבא פרסיקו מתייחס לרב יצחק גינזבורג (הבעייתי מבחינות רבות). הוא רב חב"דניק וככזה הפרקטיקה המוצעת על-ידו היא התבוננות. הוא מציע חמישה פסוקים שאפשר להתבונן בהם ממושכות על מנת להגיע להשגות. כמו כן, יש לו פרקטיקת נשימה, שנקראת "חדוה", משום שכך צריכה להיות מחולקת הנשימה לדידו – שאיפה-ח (=8 רגעים), עצירה-ד, נשיפה-ו, עצירה-ה. הוא מוצא הרבה הסברים וכוונות בזה, אבל בעיניי זה שרירותי.

 

בסיכום ובאחרית דבר תחילה מציג פרסיקו טבלה המחלקת את כל ההוגים שהציג לפי קריטריונים שביאר בהקדמה: אופי הטכניקה – ריכוז, אוטומציה או מודעות; הכיוון האינטנציונלי – אקסטרוברטי או אינטרוברטי; המטרה הפיזיולוגית – עוררות או רגיעה; שדה הפעולה – שיוויסטי או שאקטיסטי; יחס הטכניקה להלכה – נומי, אנומי, או אנטינומי; סוגת החוויה המיסטית המתקבלת – טראנס, ריכוז, אקסטאזה, מניפולציה.

לאחר מכן הוא ממקם את המחקר בהקשר רחב, של מה הוא מכנה "המפנה הסובייקטיבי", בו ניתן יותר מקום לחוויה האישית ולא למוסדות הדת החיצוניים. זה בא בצד חילון המערב, ותיאורטיקן ראשי שמובא בהקשר זה הוא צ'רלס טיילור.

 

לסיכום, האם דעתי השתנתה? לא ממש. אני עדיין חושב שעד לפני חמישים שנה לא הייתה ביהדות פרקטיקה של המדיטציה, אף שהיו מספר תרגולות רוחניות מעט דומות. התרכזות בתפילה, למשל, כמובן שהייתה, אלא שזו ממש לא מדיטציה. אני מבין את הנטייה לומר כי הכול נמצא במקורותינו, אלא שבמקרה הזה צריך להודות שפשוט אין זה כך. תמיד היהדות שאבה מעמים סביב לה, וכך גם במקרה הזה. וכנראה הטכניקה הזו היא דבר נצרך מאוד ומועיל מאוד, כך שנעשו כל הניסיונות "לגייר" אותה.

גם אני כתבתי פעם משהו קצר על רמזים למדיטציה בתנ"ך (קישור בהערה[1]). ואולם, לדעתי, אפשר ללכת גם צעד אחד הלאה. מדיטציה כפשוטה (אני יודע שיש שיטות שונות) היא השקטת המחשבות, עד הגעה להיעדר מחשבות עד כמה שהדבר אפשרי. במובן מסוים, זה הפך היהדות, המעודדת אותנו להתרכז באל חי וקיים. לכן גם כל הפרקטיקות שהוצגו בספר לא ממש קולעות למטרה. ואולם, בקבלה יש מושג מרכזי שנקרא "האין". קראתי עליו באריכות בספר "חוקת עולם ורזי עולם" מאת הרב אלכסנדר י' שפרן. למשל דורשים את הפסוק "והחוכמה מהאין תימצא" – שמתוך האין באה החוכמה, מתוך ספירה אלוהית שנקראת אין. ובכן, דבר זה נראה לי קרוב מאוד כבר למחשבה המזרחית המקורית, ואפשר לפתח ממנו שיטת מדיטציה יהודית בנוסח מזרחי ממש. ואגב, גם הויפאסנה, סדנת השתיקה, אינה רחוקה מהיהדות, בעצם. הפסוק אומר – "לך דומיה תהילה", ואין זה פסוק צדדי, אלא חכמי היהדות שבכל הדורות המליצו על השתיקה. יש, אם כך, לדעתי, עוד עבודה לעשות בנדון זה.

 

ולסיכום הספר, זהו מחקר רציני ומעמיק ללא ספק, וההצגה השיטתית הראשונה של כלל הגישות בנושא המדיטציה ביהדות, ובכך יש לו ערך רב. אני מצאתי עניין רב יותר בחלקו השני, ככל שההוגים הנסקרים קרובים לדורנו, כנראה מהסיבה שהזכרתי, שאינני חושב שההוגים העתיקים באמת קשורים לנושא, אך הספר כמכלול הוא טוב מאוד, מקיף ומרשים בידענותו.

 

[1] כאן: http://www.tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t2616_2.html

מדיטציה יהודית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s