"העידן הפוסט-אנושי"/ בעריכת יוחאי עתריה ועמיחי שלו

העידן הפוסט-אנושי/ ביקורת מאת חגי הופר

"העידן הפוסט-אנושי – בין פנטזיה לחיי נצח לבהלה קיומית" בעריכת יוחאי עתריה ועמיחי שלו (פרדס, 2016) הוא ספר המאגד מספר כותבים מתחומים שונים שכולם כותבים על נושא אחד, והוא הפוסט-אנושיות.

פוסט-אנושיות הוא מושג חדש שתופס יותר ויותר מקום באקדמיה. עם התפתחות הטכנולוגיה מסתמנת הופעה של ישות חדשה, שהיא שונה במהותה מכל מה שהכרנו. אחד הפנים של הישות החדשה הזו הוא בינה מלאכותית שהולכת ומתקדמת עוד ועוד. השאלה היא האם בשלב מסוים נצטרך להתייחס אליה כישות בעלת תודעה עצמית ולהתחשב בה בהתאם? ומהי בכלל תודעה? מתברר שיש כמה תשובות חדשות ובכלל לא מובנות מאליהן לשאלה הזו. למשל, אהוד לנגר מביא את דעתו של ג'וליו טונוני, כי "התודעה היא לא אירוע ייחודי אלא תכונה הקיימת במידה זו או אחרת בכל מערכת המעבדת מידע" (עמ' 168).

בכל הקונספט הזה עוסק הספר שלפנינו, אך עולים בו נושאים נוספים בממשק שבין האנושי ללא אנושי, כגון זומבים, סייבורגים, הגולם ועוד. בכל אלה מתקיים דיון מהותי מצד אחד ועל הרקע התרבותי מצד שני. למשל, בנוגע לזומבים, שמחתי לגלות – אצל מוריאל רם – סקירה של סרטי זומבים בכלל, כגון לאחרונה "מלחמת העולם Z", כולל סרטי זומבים ישראליים, כדוגמת "כלבת", או "חתולים על סירת פדלים". יש גם קטעים ספרותיים לגמרי, והכוונה לשני הסיפורים בסוף, אחד מהם מאת אתגר קרת.

אני התעניינתי בספר כי זה נראה לי נושא עדכני שכמעט ולא שומעים עליו בצורה מסודרת. אם אני מנסה לחשוב על ספרים שקראתי בשנה-שנתיים האחרונות בנושא, עולים לי רק "ההיסטוריה של המחר" המצוין של יובל נוח הררי, שעוסק בנושאים דומים, ובמידה מסוימת גם "העתיד של המוח" של מיצ'יו קאקו. על כן זו תוספת מכובדת למדף שהחומר בו רק מתחיל להצטבר.

המאמרים עצמם, חלקם קצרים וחלקם ארוכים ומושקעים מבחינת מקורות היחס, ומטבע הדברים חלקם עניינו אותי יותר וחלקם פחות. אני מודה שהספר היה קשה לי לקריאה, בעיקר מכיוון שאין לי מספיק ידע בנושא ואין לי מקורות להשוואה. באופן ראשוני חלק מהמאמרים נראו לי קצת כמו עבודות אקדמיות מורחבות. אבל שוב, אין לי הרבה לאן להשוות, וגם מאמרים קצרים יחסית כאלה הם מראש מוגבלים מבחינת יכולת ההתפרשות שלהם. כאן ניתנים בעיקר כיוונים למחשבה, ונראה לי שלפחות חלק מהמאמרים כאן יכולים להפוך לספרים מלאים.

קשה לי להעריך ספר שכזה, על כן רק אוכל להזכיר שוב שיש לזקוף לזכותו את החידוש הרב שבו. אני בטוח שכל מי שמתעניין בנושא הספר יימצא בו כיווני חשיבה רבים.

%d7%94%d7%a2%d7%99%d7%93%d7%9f-%d7%94%d7%a4%d7%95%d7%a1%d7%98-%d7%90%d7%a0%d7%95%d7%a9%d7%99

2 מחשבות על “"העידן הפוסט-אנושי"/ בעריכת יוחאי עתריה ועמיחי שלו

  1. "חיי נצח" הם פנטזיה רק לסוציופטים שאינם רוצים לאפשר לניניהם חיים אנושיים על פני כדור הארץ. העובדה שי"נ הררי ואחרים מציגים זאת כ'שאיפה' של המין האנושי היא רק עוד עדות לשפל אליו הגיעה האנושות בעת הזאת (ועוד לא שאלנו איזו מהדתות משקיעה את כל מרצה בלהוכיח שאמנם 'יש חיי נצח' לכל אינדיבידואל. רמז: אין מדובר ביהדות). בניגוד לכך אפשר להעלות על נס את ספרו של פרופ' אלון טל "והארץ מלאה", המציג נקודת מבט שפויה על הנעשה בכדור הארץ בכלל, ועל עתיד הנכדים שלנו כאן, בישראל.

    אהבתי

    1. תודה שימי, מה שאתה כותב רלוונטי יותר לספרו של הררי מלספר הזה, שחיי הנצח הם בכל זאת לא הנושא המרכזי שלו, כך להערכתי

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s