"שיכורת שמים"/ מאת גאולה הודס-פלחן

שיכורת שמים/ ביקורת מאת חגי הופר

"שיכורת שמים – שירים והרהורים" מאת גאולה הודס-פלחן, הוצאת פיוטית, 2018, 88 עמ'.

גילוי נאות: את גאולה אני מכיר באופן אישי.

זה הספר הרביעי של גאולה שאני קורא, ויש לה עוד רבים אחרים. בכל הספרים שקראתי זיהיתי קול מובחן ועליו כתבתי בביקורות הקודמות. אזכיר בקצרה – שיריה של גאולה קצרצרים, אך מתומצתים היטב ומכילים עולם תוכן עשיר. עולם התוכן היהודי מאוד נוכח בשיריה, על כל רבדיו: פשט, דרש, רמז, וסוד. בעיקר סוד – שיריה אפופי מסתורין וסוד, ולכן גם לא קל לפענח אותם מהר.

כל הדברים האלה מאפיינים גם את הספר הזה. הנה למשל השיר הראשון, שהרשים אותי מאוד בפיוטיות ובעוצמה שלו:

 

"שיכורת שמים –

שם מים

ואף כאן מים

ובכל מקום מים

ואני איני שם

ולא כאן

ולא בשום מקום.

עד אפסי ארץ

יגיע קולי,

כי איני אלא במים." (עמ' 9).

 

השיר מבוסס על הפירוש המסורתי – שמים=שם מים. אגב, יש גם פירושים מתחרים – שא מים, או עירוב של אש ומים, אם אני זוכר נכון. אבל אז היא מנגידה את קיומה הפרטי, האינדיבידואלי, לעולם שכולו מים שתיארה בתחילה. ואז שוב מגיע ביטוי מקראי – "עד אפסי ארץ". ובסיום, כפי שאני מבין אותו, שוב חוזרת המחברת לכוליות העולמית המימית ומזדהה איתה, ויש כאן ניגוד להנגדה הראשונה.

יש כאן, אם כך, טבילה עמוקה במימיה העמוקים של היהדות, אך גם הופעת אני פרטי, שניתן לראות בו סממן מודרני יותר. שני הגורמים האלה, לדעתי, חוזרים וחורזים בכל השירים המופיעים בספר.

 

אך בספר זה יש חידוש נוסף – כמה קטעי פרוזה. האמת, כבר בספר הקודם הופיע קטע אחד פרוזאי יותר, שהרשים אותי מאוד, אך שכחתי לכתוב עליו בזמנו. עתה מופיעים חמישה קטעים כאלה:

תחילה, מופיע מבט אישי על שיר אחד של זלדה, שיש דמיון רב בין שירתה לשירת גאולה ועל כן די ברור מדוע נבחרה. גם אצל זלדה, כמובן, יש חיבור עמוק ליהדות, ואף אצלה החיבור הזה מופיע בצד אינדיבידואליות.

שנית, יש "מכתב ליקירותיי". אמנם לא ברור למי בדיוק הוא מופנה, אך למעשה הוא יכול להיות מופנה לכל אחת ואחד. בו ממליצה גאולה לספר סיפור חיים מעניין ומשמעותי. אותי תפס בו בעיקר משפט אחד:

"הלוואי שהייתי חכמה מספיק כדי לדעת איך להשתמש בחוכמה שיש בי" (עמ' 55).

המשפט הזה דיבר אליי ומאוד הזדהיתי איתו. הוא גם הזכיר לי משפט מפורסם של יונה וולך – תן יופייך לחייך, ולא לדברים! (אף כי טוב גם לתת יופי בדברים, אחרת היינו חסרים את כל השירים היפים…).

ולבסוף, מופיעות בספר שלוש רשימות על פרשות השבוע – וירא, וארא ותרומה.

ברשימה על פרשת וירא, למשל, גאולה משווה בטבלה בין גירוש ישמעאל ובין עקדת יצחק (עמ' 72-73). זו השוואה מאירת עיניים ונכונה. אכן, גירוש ישמעאל הוא מעין פרוטוטיפ שחוזר אחר-כך במעמד בעקידה, והדבר מעלה שאלות נוגות על יחסו של אברהם לבניו. ועוד ההשוואה מעניינת מכיוון שהמוסלמים כידוע טועים שדווקא ישמעאל הוא שנעקד, בעוד היהודים דוחים זאת. אך גם אם נדחה סיפור כזה, הרי שגם לפי המסורות שלנו, סיפור הגירוש הוא מאוד דומה.

ועוד דוגמה, מפרשת תרומה. גאולה כותבת שהמילה "פנים" מופיעה שלוש פעמים בפרשה, פעם אחת בתיאור הכרובים, שעומדים "פניהם איש אל אחיו". בכך גאולה רואה גילוי של חסד, אך תחילה היא מפקפקת מעט בדבר ושואלת האם זו "דרשנות גרידא"? אך לדעתי זו אבחנה תקפה מאוד, וכן זכור לי מדרש אחד שמדבר על כך, שלפעמים הכרובים עומדים כשפניהם זה אל זה ולפעמים כשפניהם אל הבית, אך הדבר תלוי במצב ישראל ובשלום שיש ביניהם.

וכן גאולה נדרשת לביטוי "איש אל אחיו", או בתיאור היריעות – "אישה אל אחותה" ורואה כאן תיאור של קרבה ויציבות. אני מסכים גם עם זאת, ובאמת תמיד הביטויים הללו צדו את עיני והפליאו אותי (ואגב, כך גם הביטוי בפרשת נח לגבי זוגות החיות שנכנסו לתיבה – "איש ואשתו"!).

 

לסיכום, ספר מהנה נוסף של גאולה, כשהפעם יש גם בונוס בדמות כמה קטעי פרוזה ופרשנות מעניינים ומחכימים. קטעי פרשנות המקרא, אוסיף, מעוררים את התיאבון, ואשמח לראות בעתיד ספר שלם של גאולה עם פרשנויות כאלה.

 

שיכורת שמים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s