"תולדות המיתוסים"/ מאת קארן ארמסטרונג

"תולדות המיתוסים" מאת קארן ארמסטרונג, ידיעות, 2005, 130 עמ'.

את ההפניה לספר הזה קיבלתי מספרו של יהונתן גפן "הילד הכותב" שקראתי לא מזמן. בעבר קראתי את הספר "ההיסטוריה של אלוהים" מאת המחברת והתרשמתי מאוד, לכן עניין אותי לעיין גם בספר זה. המחברת הייתה נזירה מספר שנים, אך מאז הספיקה לצאת מהמנזר לפרסם שורה של ספרים בנושאים מעניינים, בין היתר על בודהה ומוחמד.

לשמחתי מצאתי את הספר בספרייה, ואולם מיד שמתי לב שהוא צנום מאוד. ציפיתי לספר רחב יריעה כאותו ספר שקראתי, אך כאן זה יותר דומה לחוברת קטנה, קצת מאכזב. ובאמת, גם מבחינת התוכן, הספר הזה יכול להיות מעין הקדמה טובה לספר נרחב יותר, אך לא יותר מזה. ואכן, בעברית הוא יצא כספר מקדים בסדרה "מיתוסים", שהבאים אחריו הם "דבש אריות – סיפור שמשון" מאת דויד גרוסמן, "פנלופאה – המיתוס של פנלופה ואודיסאוס" מאת מרגרט אטווד, ו"משא – המיתוס של אטלס והרקולס" מאת ג'נט ווינטרסון". בכל זאת אפרט עליו מעט.

 

המחברת מחלקת את תולדות המיתוס לכמה תקופות:

התקופה הפליאוליתית, משנת 20,000 עד 8,000 לפני הספירה, זו המיתולוגיה של הציידים.

התקופה הניאוליתית, משנת 8,000 עד 4,000 לפני הספירה, זו המיתולוגיה של האיכרים.

התרבויות המוקדמות – 4,000 עד 800 לפנה"ס.

עידן הציר – 800 עד 200 לפנה"ס.

העידן הבתר צירי – 200 לפנה"ס עד 1,500 לספירה.

הטרנספורמציה המערבית הגדולה – 1,500 עד 2,000.

 

כל תקופה היא מטעימה בכמה מיתוסים בסיסיים. למשל, המיתולוגיה של האיכרים כוללת מיתוסים על עונות השנה והפריית האדמה. בזמן הם גם מאוחרים יותר, כשאחד הידועים שבהם הוא המיתוס היווני על דמטר, אלת האדמה, ובתה פרספונה, שירדה לשאול וכמה חודשים בשנה היא בו.

עידן הציר הוא מושג שהיא שאלה מהפילוסוף קרל יספרס. בתקופה זו חלו התפתחויות חשובות במקומות שונים בעולם. כך, בישראל התגבשה ראשית היהדות, במזרח אלה שנות פעולתו של קונפוציוס ובודהה, וביוון התפתחה התרבות היוונית הענפה. ואולם, לא בכל הארצות רואים התפתחות דומה – במצרים, למשל, לא – כשלא ברור מה הסיבה לכך.

בנוגע לנצרות, השייכת לתקופה הבתר צירית, היא מציינת שפאולוס הוא זה שהפך את סיפור חייו של ישו למיתוס, בכך שהתמקד במותו ובתחייתו של ישו כדרך הבלעדית לכפרת עוונות שמימית, ופחות בהתנהגותו ובתלמודו של ישו.

ביהדות, היא מציינת את תורת הצמצום של האר"י כמיתוס שהיא מקשרת באופן מעניין מאוד למשבר גירוש ספרד. גם מעשה הבריאה של אלוהים יכול להשתבש, וגם הוא צריך תיקון.

בתקופה האחרונה, בעת החדשה, קרתה ההתנערות מן המיתוס. עתה הלוגוס הועמד במרכז תחתיו ודחה אותו. דבר זה קרה עם ומתוך כל הגילויים המדעיים החדשים, שהפכו את העולם בדרכים כה רבות.

ואולם, אומרת המחברת, המיתוס לא נעלם. אפשר למצוא אותו בהערצת גיבורים, כדוגמת אלביס או הנסיכה דיאנה, וכן באימוץ נרטיבים מדיניים שונים, שבדרך כלל נלחמים ב"אחר" כלשהו, כדוגמת הנאציזם (להבדיל אולי). אבל כאן זוהי צורה שלילית של חשיבה מיתית, שנעדר ממנה הממד של החיקוי האישי, של הפנמת הסיפור ויישומו בחייך האישיים. והמחברת מסיימת את ספרה במה שכנראה היא רואה בו מיתוס מודרני חיובי – רומנים. היא מתארת מספר רומנים עכשוויים מרכזיים, כדוגמת "לב המאפליה" או "1984", וטוענת שהם עובדים על הגיון מיתי. אלא שכאן – אם הבנתי נכון – הדברים כן מופנמים אצל הקורא ומיושמים בחייו.

בכל מקרה, לדעתה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להשתחרר כליל מהמיתוס, ולכן צריך רק ליצור גרסאות חיוביות שלו. זה המסר העיקרי שאני הבנתי מהספר, ובעיניי הוא חשוב ונכון.

 

לסיכום, ספר קצר מאוד ולא מספק מבחינה זו, אך בכל זאת גם בתוך מעט דפיו אפשר למצוא כמה רעיונות מעניינים.