"העולם של אתמול"/ מאת סטפן צוויג

"העולם של אתמול" מאת סטפן צוויג, כז"ב דביר, 2012, 350 עמ'.

אינני מרבה לכתוב על יצירות ספרותיות, אך במקרה הזה איני יכול שלא לומר כמה מילים, שכן מדובר ביצירה מופתית.

"העולם של אתמול" הוא הספר הארוך האחרון שכתב צוויג והוא שלח אותו למוציא לאור יום לפני התאבדותו בשנת 1942.

צוויג הוא יליד 1881, ובספר אוטוביוגרפי זה הוא סוקר את מאורעות סוף המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20, הן בצד האישי שלהם והן בצד הכללי, ההיסטורי.

בצד הכללי, המאה ה-20 התחילה כהבטחה גדולה של רציונליות וקדמה, אך הבטחה זו מהר מאוד נופצה, תחילה במלחמת העולם הראשונה, ומאוחר יותר במלחמת העולם השנייה, שאת שתיהן חווה צוויג על בשרו.

בשטח זה מופיעים הגיגים רבים של צוויג ומחשבות מעמיקות. כך, למשל, בעיקר ביחס למלחמת העולם הראשונה, צוויג מביע את סלידתו העמוקה מהמלחמה. ביקורת אנטי-מלחמתית כזו אפשר למצוא גם בספר מופתי אחר של צוויג – הסיפור הקצר "מנדל של הספרים" (שסקרתי בנפרד), אך שם המסר מתערבב עם סיפורו האישי של מנדל, וכאן הוא מופיע בצורה ישירה וגלויה. כך שאפשר לראות את הספר הזה כמשלים ל"מנדל" ומחדד את הבנתו.

בצד האישי, צוויג היה איש רוח ידוע בארצו, אוסטריה, ולכל אורך הספר הוא מתאר בצורה מרנינה שורת היכרויות שלו עם אנשי רוח נוספים. בתחילת הספר, למשל, הוא מזכיר את הופמנסטל, סופר ידוע שלא הכרתי, את הרצל מיודענו, שהיה הראשון שפרסם משיריו של צוויג בעיתונו, ואת המשורר הנודע רילקה.

לקראת סוף הספר, הוא נפגש עם גורקי, הסופר הרוסי, ומתאר אותו בצורה חיה ונמרצת, עם שטראוס, המלחין הדגול, ולבסוף עם פרויד הזקן – ואני מזכיר פה רק כמה מן השמות המרצפים את הספר הזה.

נקודה מעניינת אחת – באותן שנים, שנות המלחמה, פרויד כתב את ספרו על משה, בו טען שהיה בכלל מצרי. צוויג מספר כי התחרט בפניו על שפרסם את הספר בשעה כזו; זו שעת צרה ליהודים, ופרויד כמו לוקח להם גם את גיבורם הראשי.

מהבחינה הזו, הספר הזה הזכיר לי יצירת מופת אחרת – "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז (שגם כן סקרתי בנפרד). גם שם, בספרו האוטוביוגרפי, עוז מתאר שורת אנשים ידועי-שם שהיוו את נוף ילדותו. כשם שאהבתי את החלקים האלה אצל עוז, כך אהבתי אותם אצל צוויג.

למעשה, אלה החלקים שהיו אהובים עליי ביותר. כלומר – שני אלה – תיאור הפגישות עם אנשים ידועי-שם וכן קטעי ההגיגים והמחשבות הכלליות שהזכרתי בתחילה.

אבל צריך להודות על האמת – יש גם כמה קטעים מתים פה ושם. למען האמת, קטעים אלה גרמו לי לזנוח את הספר בפעם הראשונה, והשלמתי את הקריאה רק בפעם השנייה, כמה שבועות מאוחר יותר. מעניין שאותו דבר עצמו קרה לי גם עם ספרו של עוז שהזכרתי – גם חשבתי שיש בו קטעים מתים, וגם זנחתי את הספר בתחילה ואז חזרתי אליו. בכל מקרה, בשני המקרים אני שמח שהשלמתי לבסוף את הקריאה.

ודבר מעניין נוסף הוא שצוויג עצמו מתאר בספר את כתיבתו, ואומר שעיקר עבודתו היא בהוצאת קטעים החוצה, תהליך עריכה וסינון. ועוד הוא אומר שהיה עושה כך גם לגדולי הסופרים וחשב להוציא מהדורה מנופה כזו שלהם. אז אם לצוויג מותר, אני מניח שגם לי מותר לחשוב כך…

 

ואולם, החלקים המעניינים והיפים שבספר רבים על הקטעים הפחות מרתקים שבו.

לכן, בסיכומו של דבר מתקבל ספר מופתי, כתוב באמנות לשונית רבה וסוקר בצורה מרתקת תקופה חשובה, ובקטעים הטובים שבו אף הביא אותי להתפעמות. ללא ספר יצירת מופת ספרותית.

 

אציין עוד שתי נקודות מעניינות בעיניי:

אחת, צוויג כותב שבווינה בסוף המאה ה-19, 90 אחוזים מחיי התרבות נוהלו על-ידי יהודים (עמ' 28). אינני יודע אם זה מספר מוגזם או לא, בכל אופן צוויג מונה אנשי-שם יהודים רבים לאורך ספרו.

שתיים, צוויג מתאר ביד אמן את האינפלציה הגדולה שהייתה בגרמניה ובאוסטריה בין שתי המלחמות, דבר שגם לווה בהפקרות מינית רבה. ביחס לזה הוא גם אומר שזו לדעתו אחת הסיבות המרכזיות לעליית היטלר לשלטון. אינני יודע אם באמת זו הסיבה המרכזית, אך כנראה שגם לה יש חלק בדבר, וגם צוויג הוא לא היחיד שטוען זאת.

עוד שני ציטוטים מעניינים בעיניי אוסיף בתצלומים (בגרסת הבלוג).

 

 

 

העולם של אתמול

שני ציטוטים שמצאו חן בעיניי (הראשון מעמ' 194, השני מעמ' 322):

העולם של אתמול 1

העולם של אמול 2

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s