כמה ציטוטים מתוך "לאהוב לדעת" מאת רועי ברנד

כמה ציטוטים מתוך "לאהוב לדעת" מאת רועי ברנד.

כמה מילים מקדימות: הספר "לאהוב לדעת" מאת רועי ברנד (רסלינג, 2016) הוא מעין כתיבה על אוסף של פילוסופים, אף שאין כאן ניסיון להביא ייצוג כולל, אלא רק כמה דמויות שכנראה מצאו חן בעיניו. כן אפשר למצוא תימות חוזרות, כגון מעלת העיון הפילוסופי, שזהו גם שמו של הספר, וכן גם עיון בתשוקה, למשל אצל שפינוזה, ניטשה ופוקו. אני נהניתי מקריאת הספר, אף שבהגות הפילוסופים הוא לא חידש לי הרבה. כן יש כאן הגשה מיוחדת של הכותב, מלווה בכמה תובנות אישיות ועכשוויות שלו.

אוסיף כמה ציטוטים ששיתפתי קודם לכן בפייסבוק (את חלקם).

 

סוקרטס

""לאחר מכן פנה סוקרטס אל המשוררים המיטיבים לשורר וביקש מהם להסביר לו את נושאי שירתם – אבל הם לא הצליחו. "נוכחתי, אפוא, לדעת גם בעניין המשוררים, שלא בחוכמה הם מחברים את שיריהם, אלא מכוחו של כישרון טבעי ותוך כדי השראה אלוהית" (213 [22c]).""

 

""בסיפור שאפלטון מספר על אותו ערב אומר אריסטופנס "שטבענו הקדום היה כמו זה שתיארתי ושפעם היינו שלמים, ולהשתוקקות הזאת להיות שלם ולרדיפה אחרי השלמות הזאת קוראים בשם 'אהבה'""

 

""סוקרטס: "ומהו הדבר הזה?"

דיוטימה: "אתה לא יודע שלהחזיק בדעה הנכונה, בלי שנוכל לנמק אותה, משמעותו אינה ידיעה (שהרי זה יהפוך את המדע לעיסוק מגוחך!) ואף לא בורות (שכן איך ייתכן שמה שנוגע לאמת כמוהו כבורות?). הדעה הנכונה היא בדיוק הדבר הזה שמקומו בין חוכמה ובורות.""

 

שפינוזה

"" למעשה אתיקה הוא מדריך לחיים של אושר והגשמה. ואכן, בסוף חלק ב' שפינוזה מונה ארבע השלכות מועילות שיש לפילוסופיה שלו (עמ' 189-188):

  1. היא מקנה "מנוחת נפש שלמה", כי אנחנו מבינים שאנחנו "משתתפים בטבע האלוהי". לדידו של שפינוזה, ככל שאנחנו מכירים יותר ברציפות ובשיתופיות אנחנו מתפשטים או נפתחים יותר אל העולם וזוכים ליתר אושר, חירות וברכה.

  2. "היא מלמדת כיצד עלינו לנהוג בענייני הגורל". הכרה ברציפות הגדולה יותר של העולם מפחיתה מחשיבותם של הדברים הטובים והרעים שקורים לנו.

  3. היא "מועילה לחיי החברה". היא מלמדת אותנו להסתפק במה שיש לנו ומשחררת אותנו מרגשות של טינה, קנאה או מרירות שעלולים להתעורר כשאנו משווים את גורלנו לגורלם של אחרים.

  4. לבסוף, היא מובילה לקהילה פוליטית שוויונית, שכן היא שומרת על הסדר ובה בעת מגנה על החירות.""

 

ועוד –

""מלמדים ומכשירים אותנו לראות את עצמנו כישויות ייחודיות ונפרדות המתחרות זו בזו. מאז ימיו של שפינוזה השתרש, לפחות בתרבות המערב, אינדיבידואליזם בוטה. ייתכן שהתפתחויות עכשוויות – התגליות בתחום הנוירוביולוגיה או ההתנסות ברשתות החברתיות – מאפשרות לנו להכיר היום שוב ברלוונטיות של שפינוזה לניסיון החיים היומיומי. אבל המסורת התרבותית שלנו, השפה שלנו, וכמו כן המערכות הכלכליות, הפוליטיות, המוסריות והמשפטיות שלנו, מתאמצות להפריד אותנו זה מזה. מכלול הכוחות הזה מסביר מדוע הספר של שפינוזה נראה אינטואיטיבי כל כך וזר כל כך בעת ובעונה אחת.""

 

 

רוסו

""לספר לאחרים על הבדידות, רוּסוֹ ב'הזיות של מטייל בודד' –

חייו ומותו של סוקרטס מראים לנו מה פירוש להיות אינדיבידואל, שפינוזה מוסיף את העולם שבו אנו חיים ופועלים, ואילו רוסו משלב בין השניים ומציג לפנינו את האינדיבידואל בעת המודרנית. רוסו מתמודד עם בעיה מרכזית שמאפיינת את העידן הנוכחי: איך להישאר פרט נבדל בתוך עולם שנעשה הומוגני יותר ויותר, ואיך לבטא את עצמך לאחר שכל ערוצי הביטוי כבר נעשו שחוקים ונדושים."".

הזיות, כפי ששמו מעיד, איננו ניסיון מודע להשיג בהירות מחשבה, אלא דווקא דרך לשחרר את החשיבה, להיעזר בדמיון ולחקור את העצמי כסובייקט בתוך עולם הניסיון בלי להיות נתון להשפעתם של אחרים, ועד כמה שאפשר – לפני השפה.""

 

ניטשה

על הפרספקטיביזם:

""כיצד אנחנו נעשים מה שאנחנו, 'לגניאלוגיה של המוסר' של ניטשה –

הספר לגניאלוגיה של המוסר הוא חגיגה לפילוסוף. לדברי ניטשה, הפילוסוף הוא שמנחה את תהליך ייצורו של עולם בעל משמעות. ניטשה מקנה לפילוסופיה חשיבות גדולה יותר משמקנה לה אפלטון: לפי אפלטון הפילוסופיה נועדה להשליט סדר פוליטי, ואילו לפי ניטשה הפילוסופיה מעצבת מחומר החיים קיום יפה ומעניין.""

"במקרה של ניטשה השאלה הפרדוקסלית היא איך אפשר לתקף את טענת הפרספקטיביזם. האם יכול אדם לגרוס שהכול פתוח לפרשנות בלי לסתור את עצמו ובלי ללקות בדוגמטיות? זו איננה רק בעיה פילוסופית באשר לאמיתותה של עמדה מסוימת – זוהי גם שאלה על הדרך שבה אנו חיים את חיינו. איך ממשיכים היום, לאחר מות האלוהים, ללא יסודות מוחלטים ובידיעה שהמשמעויות הן יציר כפינו? איך נוכל להאמין בתוקפו של משהו שברור לנו שאנחנו יצרנו בעצמנו? איך נוכל ליצור משמעות בחופשיות בלי ליפול לתוך מלכודת "הכול פרשנות ותו לא"? האם אפשר להימנע מדוגמטיות ובה בעת להימנע גם מניהיליזם?""

""במה עולה שיטתו של הפילוסוף על זו של הכוהן? אין להסתפק בתשובה שהפילוסוף דובר אמת ואילו פרשנותו של הכוהן שגויה. פירושו של הפרספקטיביזם הוא שלפרשנויות אין ממשות או אמת עמוקות יותר. אם כן עלינו לנסח את השאלה מחדש: במה עולה סיפורו של הפילוסוף על זה של הכוהן? מן הסתם סיפורו של הפילוסוף עדיף כי הוא מעשי יותר, ופתוח יותר להבדלים: הוא מאפשר מגוון רחב יותר של פרשנויות ופתוח לשינויי נסיבות ולתמורות היסטוריות. בקיצור – זהו סיפור פרספקטיבי.""

""החופשיים ברוחם שניטשה משווה לנגד עיניו לקראת סוף הספר הם אנשים שמסוגלים לחיות בלי שום אידיאלים קבועים ובלי "משמעויות" נוקשות ומוגדרות מראש ועם זאת לפעול בעולם באופן מעורב ויצירתי. אנשים כאלה מכירים בכך שנקודת המבט שלהם חלקית ומוטה ושידיעתם אינה שלמה. ""

 

וכן –

""ניטשה מספר על מאבק בין האדונים והעבדים שעניינו משמעות החיים הטובים. האדונים חזקים וחסונים בגופם, והם נהנים לספק את תשוקותיהם בלי להתחשב בטובתם של אחרים. העולם הוא שלהם ובשבילם. העבדים, לעומת זאת, לומדים להתכחש לדחפים המיידיים שלהם. הם חייבים להמציא תפיסת עולם חלופית, שרואה בחוסר אנוכיות מעֲלה. הסיפוק מניע גם את העבדים, אבל אצלם הוא מושג בעקיפין, באמצעות התכחשות למאווייהם.""

 

פוקו

""נדמה לנו שאנחנו פתוחים וליברליים, אבל הפתיחות שלנו – המתבטאת למשל בשיחות על מין סביב שולחן האוכל – היא בעצם הזמנה לחיטוט נוסף, לצנזורה חברתית נוספת, לדיכוי נוסף. המיניות בימינו איננה פתוחה ומשוחררת – זה רק נדמה לנו בגלל השיח על המיניות. אנחנו מדברים ומדברים על סקס, אבל הִתרבות הדיבור מצמקת את התשוקה הגופנית. במובן מסוים, המיניות היא כבר תולדותיה.""

 

וכן –

""אבל מעבר להיסטוריה של התשוקה, מעבר להבניית התענוגות, מעבר לסובייקט המשתוקק, עולה שאלה נוקבת על האפשרות לחיות מחוץ למטריצת הכוח־ידע. האם יש תענוג שאינו ספוג בהיררכיה ובכוח, בידיעה ובשליטה? דומה שפוקו רומז שמטריצת הכוח־ידע הכרחית להתענגות. הוא הופך בצורה משכנעת את המסלול הסוקרטי, ומוביל את הידיעה בחזרה לתענוג. אבל זוהי רק דוגמה נוספת לקשר ההדוק בין ידיעה וכוח. לפי הסיפור שפוקו מספר, איננו חומקים ממטריצת הכוח־ידע – אנחנו רק מספרים את הסיפור מחדש. וכך אנו נשארים עם השאלה אם תיתכן בכלל חוויה גולמית, בלתי־מובנית ובלתי־מוסדרת. האם נוכל להעלות על הדעת, להכניס לשיח ולממש חוויה של פתיחות רדיקלית? האם נוכל לחוות ידיעה באהבה ואהבה בידיעה?""

 

דרידה –

""כשדרידה עוקב בקריאתו הצמודה אחר תנועתו של הטקסט הוא מראה איך טקסטים מתכוונים לדברים שונים בעת ובעונה אחת, ולפעמים אף סותרים את עצמם מבלי דעת. את זה כינה דרידה "דיפרַנס" ""

לאהוב לדעת

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s