על "ספר הבריאה" מאת נתן העזתי, בהוצאת הולצר

לאחרונה יצא לאור בהוצאת הולצר ספרים "ספר הבריאה" מאת נתן העזתי, עם עריכה מדעית מוערת של ליאור הולצר, מתוך כתבי יד שונים (להשגה בחנות הולצר ספרים בירושלים בלבד). גם מתוך היכרותי עם המחבר, מיהרתי לקנות את הספר וקראתי את הקדמותיו, את זו של הולצר עצמו, ואת זו של חיים וירשובסקי, שהיה המהדיר הראשון של הספר, אך נפטר תוך כדי עבודה עליו. את הספר עצמו, העמוס ז'רגון קבלי כבד, כמעט ולא ניסיתי לקרוא, והסתפקתי בהקדמות מאירות העיניים.
לא אסכם את הדברים, מכיוון שהם מסוכמים טוב יותר במקומות אחרים. רק היום כתב על הנושא הרב שלמה אבינר, ובעצם הוא זה שעוררני לכתוב קטע קצר זה. לרקע כללי אפשר להיעזר בעמוד הוויקיפדיה המוקדש לנתן העזתי, שכבר הספיק להתעדכן בעקבות הספר. הייתה גם כתבה בישראל היום, ובה נאמר שחרדים זועמים על הוצאת הספר. האומנם?
אומר רק בקיצור נמרץ, כי נראה שעיקר חידושו של נתן העזתי הוא בתיאור המשיח שלו, שבא דרך הביבים ומקום הטומאה. לכך יש להוסיף רעיון מקורי נוסף – ההבחנה בין אור שיש בו מחשבה ובין אור שאין בו מחשבה. להבנתי, הראשון מזוהה עם הקדושה והשני עם הטומאה, אך אולי איני מדייק. לפי ורשובסקי, הראשון מזוהה עם החשיבה והשני עם היצריות, בדומה לאפולוני והדיוניסי אצל ניטשה.
בכל אופן, הרעיון הבסיסי הזה התגשם יפה בחייו של שבתאי צבי, שנהוג לייחס לו – בצדק או שלא בצדק – את האימרה שבא 'להתיר איסורים', על משקל 'מתיר אסורים', ושעשה מעשים זרים.
מעניין שגם בחסידות השתרש הרעיון הלוריאני שיש ניצוצות קדושים במעבה הטומאה, אותם אפשר לגאול על ידי עשיית מצוות. לכן אתוודה שאצלי עלה החשד, שאכן שבתאי צבי הוא המשיח הקבלי, כלומר אליו מובילה בקו ישר ההגות הקבלית. אני יודע שזו מחשבה לא מתקבלת, אך היא די מתבקשת, לא? וכמובן, היא מתחברת לדחייתי העקרונית את המחשבה הקבלית כפי שאני מכיר אותה, על המיסטיקה שלה ועל חוסר הרציונליות שלה. דחייה דומה אנו מוצאים אצל הדרדעים התימנים. הולצר, אגב, חולק עליי בנקודה האחרונה, והוא הרבה יותר מומחה בתחום ממני.
לבסוף, תמיד ריתק אותי מדוע מחקר הקבלה התמקד כל-כך בדמות זו. גרשום שלום כתב את עיקר מחקריו על נושא זה, והוא היה מייסד התחום. ובעקבותיו הלכו הרבה אחרים. העליתי את השאלה הזו לפייסבוק והנה התוצאה, לסיום:

תמיד תהיתי למה כל חוקרי הקבלה מתמקדים דווקא בסאגה זו. תשובה עדיין אין לי.

ג:  אולי בגלל שהיתה זו ההתפרצות המשיחית החזקה ביותר שפקדה את עם ישראל במהלך שנות גלותו, התפרצות שאיימה על עצם קיומו שלא לדבר על הממסד שלו.

אני: זה נכון, אבל מצד שני כל התורה הזו נדחתה בשאט נפש, ואם לומדים קבלה היום לומדים זוהר, האר"י ולא את זה. אך כנראה עצם זה שהדבר הושם בטאבו חברתי הוסיף לו קסם מיוחד ומשיכה, והשאיר מקום לחשוף צפונות. מצד שני, אם חושבים על זה, גם הנצרות נמצאת בטאבו חברתי עמוק ובה כמעט אין איש נוגע. סתם מעלה מחשבות.