על הספר 'הרפורמציה הדתית של חז"ל'

הרפורמציה הדתית של חז"ל, מאת גולן ברושי.
המכללה למקרא, 2021, 261 עמ'.

זהו ספר מבית היוצר של היהודים המשיחיים, והוא המשכו, בעצם, של 'מיתוס התורה שבעל-פה', שעליו כתבתי כאן. אולי הוא בסגנון אקדמי יותר. יש שייאמרו (יהודים מסורתיים) שאין מקום בכלל להתייחס לספרים כאלה, אך אני איני חושב כך, ולהלן אביא חלק מטענותיו, בליווי ציטוטים, וישפוט כל איש לעצמו.
הטענה המרכזית, על כל פנים, דומה לספר הקודם – שהיהדות הרבנית והתורה שבעל-פה הן בעצם רפורמה בהיהדות.
הספר מחולק לשבע טענות, שאלה הכותרות שלהם –

רפורמה ספרותית – מהפכת ההלכה (עניין ידוע ואדלג עליו)
רפורמה חינוכית-פילוסופית (להלן)
ביטול עקרון הפרדת הרשויות (מתן סמכות רבה לרבנים)
רפורמה בפולחן – ביטול הצורך בקורבנות (עניין ידוע ואדלג עליו)
הרפורמה התיאולוגית – מעבר מאתנוס לאתוס (להלן)
רפורמת התשובה – חזרה לדת במקום לאלוהים (כלומר, מיסיון יהודי מתוקצב)
רפורמה אתיאיסטית – דת ללא אלוהים (ביטול רוח הקודש, ביטול הנבואה, ביטול בת הקול -תנורו של עכנאי, האיסור לקרוא בשם ה', תפילה מהסידור ולא מהלב, העברת הדגש מהתנ"ך לגמרא, הפיכת אלוהים לתלמיד-חכם, כבוד אל לחכמים, דגש במצוות ולא באמונה וכו')

ולהלן קצת פירוט –

הוא טוען שהיהדות הרבנית למדה מחוכמת יוון, וכל שיטת הלימוד שלה היא פילוסופית-הלניסטית, ובהקשר הזה הוא אומר –

"במאמרו ״ירושלים ואתונה״, דן ליאו שטראוס באנטגוניזם ובדיכוטומיה שבין שתי הערים; ירושלים מייצגת את יהדות התנ״ך הדוגלת ב״ראשית חכמה — יראת אלהים״; בעוד 'אתונה' מייצגת את התהייה הפילוסופית הרפלקטיבית, קרי את חיפוש החוכמה דרך העיון הפילוסופי הביקורתי. ירושלים מסמלת אם־כן את מחשבת המקרא; ואתונה — את שיטות הפילוסופיה היוונית. שטראוס הנגיד בין אלוהי התנ״ך לבין האל האפלטוני, העולה הן ממדרשי חז״ל והן מהגותו של הרמב״ם, בעיקר בספרו 'מורה הנבוכים'. אליבא דשטראוס, לא תיתכן נאמנות כפולה לשתי ערים אלו. יש לבחור: ירושלים או אתונה, התגלות או הגיון, דת או פילוסופיה. בפרפרזה לדברי אליהו לישראל על הר הכרמל,349 ניתן לדמיין את שטראוס קורא אל חכמי בית המדרש ואומר: 'עַד־מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל־שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים; אִם־ה' אֱלֹהֵי הַמִּקְרָא הוּא הָאֱלֹהִים, לְכוּ אַחֲרָיו; אִם־הָאֵל הָאַפְּלָטוֹנִי הוּא אֱלֹהֵיכֶם, לְכוּ אַחֲרָיו!'"

הוא מדבר על אידיאל התלמיד-חכם, שנהנה מהרבה הטבות, ובכלל על הדגש ששמו על הלימוד עצמו, ובהקשר הזה הוא אומר –

"הרמב״ם טבע את הביטוי: ״לולי המשתגעים, נשאר העולם חרב״. כוונתו הייתה לומר כי למרות שהאידיאל מחייב כל אדם לתור אחר חוכמת הפילוסופיה, אין חברה תקינה אשר יכולה הייתה לתפקד באוטופיה שכזו. לפיכך 'המשתגעים' הם אותם עמי ארצות, אשר נגזר עליהם לעמול בעבודות כפיים, כדי לספק לחכם את התשתית הפיזית הדרושה בשביל שיעסוק בפילוסופיה גרידא, קרי בתלמוד תורה. ייתכן שעמדתו נקבעה בהשראתו של רבי שמעון בר יוחאי, שטען: ״על האדם להקדיש עצמו לתורה, ולוותר על זמן העבודה בתחומים אחרים: "שבזמן שישראל עושין את רצונו של מקום — מלאכתן נעשית על ידי אחרים״ (בבלי, ברכות ל״ה ע״ב. ביאור שטיינזלץ)."

הוא אומר שבתנ"ך עם ישראל היה קודם-כל עם, כלומר אתנוס, אך חז"ל הפכו את התמונה, וקבעו שהיהדות נקבעת לפי שמירת המצוות, כלומר לפי האתוס. ובהקשר הזה הוא אומר –

"מגילה, י״ג ע״א. ביאור שטיינזלץ, שם נאמר:

ר' יוחנן אמר דבר אחר: לעולם תפרש שמרדכי מבנימן הוא בא, ומדוע קורא לו "יהודי" — על שום (אסתר ב, ה) שכפר בעבודה זרה, ודורש "יהודי" כמו יחודי, שכל הכופר בעבודה זרה נקרא "יהודי".

במילים אחרות, מרדכי נחשב יהודי לא בשל מוצאו, אלא בשל אמונתו ומעשיו — היינו דתו."

וכן –

"אמירתו של רבי סעדיה גאון: ״אין אומתנו אומה, אלא בתורותיה״ ומאמר ספר הזוהר: ״אורייתא וישראל חד הוא״, מבטאים באופן ברור את הפיכת היהדות מאתנוס לאתוס; מלאום אתני לתיאולוגיה דתית; מקולקטיב שזהותו עוברת בירושה גנטית, ליהדות נרכשת"

ועוד –

"הרמב״ם, שגדל על ברכי אבותיו ה'גאונים' וה'סבוראים' וינק את הגותם של חז״ל, הבין כי אדם אינו נולד יהודי; אדרבא, הוא מתחנך ומוכשר להיות יהודי ועליו להתאמץ להמשיך בכך עד סוף ימיו, על־ידי קיום מסורת ההלכה הרבנית."

והוא אומר שיהדות הפכה מדת לכת, שכן היא עונה על מאפייני הכתות. למשל, הכת אומרת לך מה לחשוב. ובהקשר הזה הוא מזכיר –

"בספרו המונומנטלי ״1984״, תיאר ג'ורג' אורוול את רצונה של מפלגת השלטון להכריז כי מעתה, חייבים כולם להאמין כי שתיים ועוד שתיים שווים חמש. מאוחר יותר נלקח וינסטון, אותו בחור אומלל שסירב להתנהג בהתאם לפרופגנדה המזויפת של המדינה הדיקטטורית, לחדר החקירות ושם נאלץ לעבור חינוך מחדש. החוקר מניף ארבע אצבעות וכופה עליו להודות כי הוא רואה חמש, אך וינסטון מסרב לשתף פעולה ומתעקש כי הוא מבחין בארבע בלבד. לאחר סדרת עינויים מחרידה, הוא קורא בכניעה: 'חמש, חמש, חמש!' בשלב הזה, נדמה לווינסטון כי הוא ענה על דרישות המפלגה וכעת ישוחרר לחופשי, אך לתדהמתו אומר לו החוקר הסדיסט כי תשובתו עדיין אינה מספקת. וינסטון אינו מבין מדוע, 'הרי אמרתי לכם כל מה שרציתם לשמוע, הלא כן?'. והחוקר עונה: 'לא וינסטון, זה לא יעזור. אתה משקר. אמנם אמרת לנו מה שרצינו לשמוע, אמרת שאתה רואה חמש אצבעות. אך בתוך תוכך, אתה עדיין מאמין שיש ארבע'."

לסיכום –

"הרפורמציה הרבנית הציגה לישראל דרך התורה שבעל־פה ברית חדשה, שהותאמה לשינוי הבלתי־נמנע שחווה העולם היהודי עם חורבן בית המקדש השני. הברית החדשה שכרתו חז״ל עם היהדות שינתה את עולם התנ״ך לבלי הכר, בכך שהמירה את שלושת יסודותיו בשילוש מקודש משלה: הרבנים החליפו את הכוהנים; בית המדרש תפס את מקומו של בית המקדש; והתורה שבעל־פה קיבלה עדיפות גבוהה על פני התורה שבכתב. אבותיה של הרפורמציה הרבנית — הסופרים והפרושים — הניחו את היסודות לכל מה שמזוהה היום כ״יהדות״ האותנטית. המהפכות האדירות שחוללו חז״ל כדי לכבוש את יהדות המקרא ולעצבה מחדש, נשאו פרי. לראייה, מי שיוצא חוצץ נגד מסורת ההלכה, כאילו הכריז מלחמה על העולם היהודי כולו."
(לכן, הוא ממשיך ואומר, המנהיגים הציונים, שהחיו את התנ"ך, נתפסו כאויב אצל הרבנים החרדים).

האם זו אכן יציאה נגד עיקר היהדות, או רק ניסיון בחינה ושיפור שלה? תבחנו בעצמכם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s