קריאה במנון מאת אפלטון

מנון, מאת אפלטון

שוב, אציג רק כמה נקודות מהדיאלוג הזה, שהוא דיאלוג מורכב וחשוב.

מנון וסוקרטס עוסקים בשאלת הטוב.
סוקרטס שואל – מהו הטוב?
ומנון עונה – יש הרבה סוגי טוב, תלוי בגיל, במעמד, במין.
וסוקרטס שואל – אבל מה ההכללה שלו?
למשל צורה – עיגול הוא רק דוגמה שלה, אבל הגדרתה – היא היכן שהחומר, או המוצק, נגמר, היא הגבול שלו.

אז מנון אומר, כי הטוב הוא השאיפה ליפה ולמכובד.
וסוקרטס שואל – והשואפים לרע, יודעים שהוא רע?
מנון עונה – חלק כן וחלק לא.
ושוב סוקרטס – אבל הרע מביא אומללות, ואף אחד לא רוצה להגיע לאומללות. לכן כולם רוצים בעצם להגיע לטוב.

כאן ניכרת התפיסה האפלטונית, שאין מי שיודע מהו טוב ואינו עושה אותו.
אבל זה כמובן לא נכון. למשל אדם יכול לעשן, למרות שהוא יודע שזה מזיק. דבר זה תוקן אחר-כך על-ידי אריסטו, שהבחין בין תבונה מופשטת ובין תבונה מעשית. כך, אדם יכול לדעת שהעישון מזיק בתבונה המופשטת, אך עדיין להמשיך לעשן, כי הוא אינו 'יודע' זאת בתבונה המעשית.

מנון אומר – אתה כמו צלופח שמחשמל אותי.
אז מביאים עבד, וסוקרטס שואל אותו שאלות בגיאומטריה, ודרך השאלות המנחות העבד לומד, וכמו יודע את הדבר מעצמו. לכן, אומר סוקרטס, אנו בעצם יודעים את הדבר, בנשמתנו בת האלמוות, ורק צריכים להיזכר בו. זו תורת ההיזכרות של סורקטס, או אפלטון. ומכאן הוא מראה ששאלותיו לא 'מחשמלות' במובן הרע, אלא שהן מובילות ללימוד.

רעיון זה אומץ גם ביהדות, במדרש הידוע על העובר במעי אימו, ששם הוא יודע את כל התורה, אך בשעה שהוא נולד – בא מלאך וסוטר על פיו (אם תהיתם פעם למה יש חריץ באזור השפם). הרעיון הוא אחד.

בהמשך סוקרטס אומר, לצורך הדיון, כי אם טוב הוא מועיל, אז הוא סוג כלשהו של חכמה מעשית. כלומר, טוב הוא חכמה.

כמו כן, אנשים לא טובים מטבעם.
אבל גם אין מורים לטוב.
אמנם הסופיסטים טוענים שהם מלמדים טוב, למשל פרוטגורס, אך הם אינם. והבוז של סוקרטס לסופיסטים ידוע. וגורגיאס טען כי הוא מלמד אנשים להיות דוברים טוב, ולא להיות טובים.

כך גם אמר אחד המשוררים –
מצד אחד, שמהטוב תלמד להיות טוב. אך מצד שני – ש'לא על ידי לימוד תהפוך אדם לטוב'.

והאם דעה נכונה מובילה לטוב?
מנון אומר – עם ידע תמיד תצליח, עם דעה נכונה רק לפעמים.

כלומר, הטוב הוא לא ידע ולא דעה נכונה, וכן הוא לא בא מהטבע ולא מלימוד. אז מה כן?
בסיכומו של דבר אומר סוקרטס – הוא ניתן בהשראה אלוהית.

אך עליי להעיר שכל הקטע האחרון הוא סבוך מאוד, ואולי לא הבנתי את הדברים נכון.

ובעבר כבר הערתי, שדווקא קיימים מורים רבים לטוב, גם ביהדות וגם בתרבויות אחרות. הרי חלק מהעניין של חינוך הוא הקניית התנהגות טובה, ולא רק קניית ידיעות וקבלת ציונים טובים. והעניין ידוע.
אם כך, קשה לי להבין למה בדיוק סוקרטס כאן מתכוון, ובנוסף הדיאלוג סבוך מאוד, כאמור.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s