אוגוסטינוס, בסדרת עולם הפילוסופיה

אוגוסטינוס, מאת ג'. ר. אוקונל, בסדרת עולם הפילוסופיה.

שוב, אציין רק כמה נקודות, מתוך שמיעה של שעתיים.

אוגוסטינוס, הוגה נוצרי בן המאה החמישית, החל את דרכו עם האמונה המניאכית, שלא אתאר אותה כאן בינתיים, ולאחר מכן גילה את הנצרות, וכתב הגות נוצרית בהשפעה ניאו-אפלטונית.

הוא מתייחס לפסוק מהברית החדשה – 'חפשו ותמצאו וכו", ומפרש זאת, שזה המעבר מאמונה לידע, לאורך החיים (אם הבנתי נכון). והוא מתייחס לפסוק נוסף של ישוע – 'אני הדרך, האמת והחיים'. כך הדרך מתחילה באמונה, ומגיעים אל האושר בהתקרבות לאמת, כלומר לאלוהים.

הוא הקדים את דקארט, שכן גם הוא מפעיל את ספקנותו ואומר – 'אולי אני חולם?' וכו', וממשיך – אבל מי שטוען שהוא חי, אינו משקר.
אלא שבהמשך הוא אומר עוד, כי למעשה – אני יכול להכחיש גם את קיומי, אך לא את קיום האמת.
(וזו הייתה הדעה המקובלת בימי הביניים – הדבר היציב הוא האמת, והאל, ולא הקיום האנושי).
עוד הוא אומר על השילוש היווני – האמת, הטוב והיופי – שכולם באלוהים.

כאמור, הוא משתמש בהגות הניאו-פלטוניסטית, המבדילה בין העולם הנראה, של המציאות הפיזית, ובין העולם הלא נראה, של האידיאות, שהן של התבונה. ולפי אוגוסטינוס – זה הממד האלוהי.
תפיסה זו אינה מנוגדת לנצרות.

והוא מפרש את השם 'אהיה אשר אהיה' (גם אקווינס, עליו כתבתי קודם) – זה הקיום האלוהי, שנשאר ללא שינוי, לעומת כל המציאויות האחרות, שהן נחותות לעומת הקיום האלוהי.
גם קיום דרגות של אמת ויופי הוא רעיון ניאו-פלטוניסטי.

הוא כותב על הזמן, ומתייחס לאמירה של הרקליטוס כי 'אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים'. לעומת זאת, האל  נקרא בתנ"ך – צור, סלע. ואוגוסטינוס מפרש – הוא לא משתנה, נצחי.
(במקום אחר קראתי שתיאר את הזמן כתכונה של החוויה הנפשית).

כך גם אדם נשאר עצמו על ידי הישארות באל.
הוא כותב כי לפני ששמע את קול האל 'אני עוד לא התקיימתי'.

דבר האל אמר לו – 'אני מזון המבוגרים'. והמזון – זו החוכמה האלוהית.
ובאופן זה הוא מפרש גם את המיסתורין של טקס 'סעודת האדון' הנוצרי, שבו אוכלים כביכול את בשרו של ישו, ובכך הופכים כביכול לישו.
בהקשר הזה הוא מתייחס לפסוק –
"אֲהוּבַי, עַכְשָׁו יַלְדֵי אֱלֹהִים אֲנַחְנוּ, וְעוֹד לֹא ‮נִגְלָה מָה נִהְיֶה. יוֹדְעִים אָנוּ ‮שֶׁכַּאֲשֶׁר יִגָּלֶה‮ ‮נִהְיֶה ‮כָּמוֹהוּ, כִּי ‮נִרְאֶה אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא.
יוחנן א, ג, ב.
נהיה כמוהו – נהפך לחלק ממנו, כפי שהוסבר.

והוא מתייחס לבעיית הרוע. אנשים מקבלים עונש על רע שהם יוצרים, ולכן הם סובלים, אבל האם הרע הזה פרופורציונלי?
למעשה, זו השאלה שבגללה פנה למניאכיזם מראש. אבל הם שאלו מאיפה בא הרע, ולא מהו הרע – הוא אומר עכשיו. והוא עונה – הרע הוא לא מציאות, אלא היעדר. כל הקיים הוא טוב, מעצם זה שהוא קיים, אלא שהוא נמצא תחת השחתה. כמו כן הוא אומר, כי כל פרט הוא טוב, אבל הכול ביחד – זה טוב מאוד – כפי שמופיע בתיאור הבריאה בבראשית.

לבסוף, כתב את ספרו 'עיר האלוהים', שכוון כנגד הפגאנים שהיו בדורו, ובו טען היא המנוחה היא באלוהים. (נו מה).
למעשה הוא מתאר שם מלחמה של בני האור בבני החושך, המתגלגלת לאורך ההיסטוריה.

עוד הוא דיבר על החטא הקדמון ועל הבחירה החופשית, אך כנראה לא הייתי בקשב מלא בחלק זה, וממילא אלה הם הדברים היותר ידועים שלו, וכתבתי עליהם בעבר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s