עליון על כל גויים, מאת חנה כשר

עליון על כל גויים, מאת חנה כשר.

ציוני דרך בפילוסופיה היהודית בסוגיית העם הנבחר.

אדרא רבא, 2018.

 

כשיצא ספרו של תומר פרסיקו 'אדם בצלם אלוהים', שמראה איך הרעיון התנ"כי של בריאת האדם בצלם אלוהים השפיע על עיצוב כל העולם – כתבתי שהספר טוב מאוד, אבל שהוא מתעלם מזרם שונה הקיים ביהדות, שרואה עליונות ועדיפות בבני העם היהודי.

גישה זו מוכרת מאוד. יסודה כבר בתנ"ך בביטויים כמו 'עם סגולה', 'לתתך עליון' ועד ביטוי חיובי יותר – 'אור לגויים'. ואולם, פרשנים שונים התייחסו לעמדה זו בדרכים שונות.

פרופ' חנה כשר אוספת כמה עיקריים שבהם, ומתוך מה שהיא מביאה אביא רק רק את החלק היותר חשוב לדעתי.

אין צורך לציין שעם עליית ממשלת נתניהו-בן-גביר הגזענית דברים אלה הופכים לרלוונטיים מתמיד. נראה שעם ישראל הכריע לכיוון הדת הגזענית והמפלה, ולא לכיוון הדת ההומניסטית שבה כולם נבראו בצלם.

 

והנה כמה מהמקומות הגזעניים במקורותינו –

 

בגמרא נאמר –

""אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויים אדם" (בבא מציעא קיד ע"ב)"

 

רס"ג, לעומת זאת, אומר –

""כי אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה (או: במצוותיה, במקור: שראיעהא)"", וכאן אין יתרון מהותי.

 

ריה"ל הוא זה שביסס את רעיון העליונות בצורה המובהקת ביותר. ואצלו גם הגר לא מגיע לאותו מעמד כמו היהודי.

וכך, אומרים שהיהדות אינה גזענית כי אפשר להתגייר, אבל לפי ריה"ל בכוזרי זה לא מדויק –

"החכם היהודי איננו חוסך מן הכוזרי את האמת, והוא חוזר על הדברים לפחות פעמיים: וכל הנלוה אלינו מן האומות כפרט — יגיעהו מן הטובה אשר ייטיב הבורא אלינו, אך לא יהיה שוה עמנו (א כז). ומי שדבק בדרך הזה יהיה לו ולזרעו חלק גדול מן הקורבה אל האל יתברך. ועם כל זה לא ישתוה הגר הנכנס בתורתנו עם האזרח, כי האזרחים לבדם הם ראויים לנבואה, וזולתם — תכלית ענינם שיקבלו מהם ושיהיו חכמים וחסידים [במקור: אלאוליא] אך לא נביאים (א קטו)."

 

המהר"ל ממשיך בקו הגזעני –

"כלל המין האנושי הנמצא בעולם התחתון מורכב אפוא משתי קבוצות: האחת — אשר עליונותה מתבטאת בהיותה "חלק ה' יתברך" ובכך זכתה ב"עניין האלוהי", והיא הקבוצה האתנית של "יעקב וזרעו", והאחרת כוללת את שאר בני האדם הנחותים ממנה."

 

לעומת זאת, שפינוזה הוא הומניסט –

"בכל מקרה, שפינוזה דחה את האפשרות כי חוקים אלה הם תוצר של התגלות על־טבעית. לדבריו, אין לפרש כפשוטם את פסוקי המקרא שמהם משתמע כי אירועים מסוג זה נוצרו כתוצאה ממעורבות אלוהית ישירה: "[…] אין ספק, כי כל הדברים המסופרים במקרא נתרחשו כדרך הטבע ובכל זאת הם מיוחסים לאלהים; מפני שאין זה מענינו של המקרא […] להסביר את הדברים על פי סבותיהם הטבעיות". בכך הוא היה שותף לעמדה שהוצגה במורה הנבוכים (ב מח). עם זאת, שפינוזה לא היה שותף לאפיונו של הרמב"ם את תורת משה כחוק אלוהי, אשר איננו מצטמצם רק בתיקון החברה אלא גם מנחיל את האמת (מו"נ ב מ, ג כז). לשיטתו של שפינוזה, אין צורך לשם כך בהתגלות לקבוצה מוגבלת: "החוק האלוהי, העושה בני אדם מאושרים באמת ומלמד חיי אמת, משותף לכל בני אדם […] מוטבע וכביכול חרות ברוח האדם". משמע: לחוקים שניתנו לישראל על ידי משה היה תפקיד פוליטי לאומי גרידא."

 

והרב קוק לוקח את דבריו של ריה"ל ומעלה אותם עוד יותר –

"רז מופלא זה של ההבדל העצמי שבין ישראל לעמים כולם, בין נשמת האדם לגוית האדם […] שמונה קבצים"

 

"וכן היה באמת שמרבית העבדים היו תמיד מבני חם […] ובתקון דרכי המוסר הטוב, — היותר נאות לירודים שבבני אדם הוא להיות עבדים לאנשי מעלה (שם)."

 

"ההבדל שבין הנשמה הישראלית, עצמיותה, מאוייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי (שם).

 

כרקע לדברים אלו משמש הדירוג המפורסם של המציאות בספר הכוזרי (א לט-מג). אך הרב קוק הרחיק לכת מרבי יהודה הלוי וקבע כי בעוד שההבדל שבין האדם ובעל החיים הוא הבדל של מעלה, הרי שההבדל שבין היהודי לנוכרי איננו מאפשר לדרג אותם כלל בסולם אחד. "

 

לעומת זאת, שוב, ישעיהו ליבוביץ מציג עמדה של חובות, ובלי יתרון מהותי מובנה –

"קדושים תהיו" — בקיום המצוות בזה אנו נבדלים מגויי הארצות. בזה שעם ישראל עובד את ה'. (הערות לפרשת השבוע)"

 

"בעיית האמונה של האדם המאמין אינה ההתחבטות בשאלה כיצד הקב"ה פעל או פועל או עתיד לפעול בעולמו, אלא שימת ליבו לשאלה כיצד הוא האדם פעל וחייב לפעול בעולמו של הקב"ה."

 

האירוע של ההתגלות במעמד הר סיני לעם ישראל בלבד איננו מרכזי בשיטתו של ליבוביץ: "לא מתן תורה הוא העיקר אלא קבלתה היא העיקר"."

 

*

 

אוסיף שתי הערות –

א. בנעוריי הייתי חניך בתנועת 'בני עקיבא', ובאמת עד עכשיו נאמנים עליי דבריו של רבי עקיבא בפרקי אבות (ג, יד) –

 

הוּא הָיָה אוֹמֵר:

 

חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו): כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.

 

חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, א): בָּנִים אֹתָם לַה' אֱלֹהֵיכֶם.

 

חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם, שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, ב): "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אֶל תַּעֲזֹבוּ".

 

כלומר, כאן הוא כורך את שני הרעיונות – חביב אדם שנברא בצלם – וזה כל אדם, וחביבים ישראל – למה? כי ניתנה להם כלי חמדה. כלומר – בגלל התורה, ולא מתוך יתרון גזעי-גנטי.

 

ב. מצד שני יש הוגה אחד שמקשה עליי, והוא הרב זקס. כי מצד אחד אני חסיד גדול שלו, קראתי את כל ספריו שתורגמו, ואני מסכים עם דבריו ואופן ביאורו, העמוק וההומניסטי. אך מצד שני, הקורא בספריו כל הזמן נתקל ברשימות של יהודים מוצלחים ששינו את העולם לטובה, מעל ומעבר למה שהיה מצופה מבחינה סטטיסטית.

ובכן, הדבר קשה לי. למה צריך להכניס כאן את העמדה הזו, שנראית מעט גזענית? אבל מצד שני – קשה להתווכח עם הנתונים שמביא הרב זקס – היהודים אכן תרמו לעולם במידה מעוררת השתאות. אם כך אולי בכל זאת יתרון להם, ל'עם הנבחר' הזה?

אשאיר את השאלה פתוחה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s