"מסה על האדם"/ מאת ארנסט קסירר

מסה על האדם/ ביקורת מאת חגי הופר

"מסה על האדם: אקדמה לפילוסופיה של תרבות האדם", מאת ארנסט קסירר, תרגמו יהודה לנדא ורפאל עמית, עם עובד, תשט"ו 1955.

לא מזמן כתבתי על הספר "עד כמה החיות חכמות?"[1] שמראה, פחות או יותר, איך אין כל יתרון עקרוני של האדם על פני בעלי החיים, באף אחת מהקטגוריות הידועות. במקרה או שלא במקרה (איני זוכר) נתקלתי בידיעה שארנסט קסירר, הפילוסוף היהודי-גרמני בן המאה העשרים, כתב בדיוק על הנושא הזה, בספר "מסה על האדם", שתורגם לעברית. את הספר המלא לא הצלחתי להשיג, אך כשליש ממנו מצאתי ברשת.[2] למען האמת בחלק זה יש את כל הדברים שעניינו אותי מראש, ועל כן אכתוב רק עליו ורק על הנקודה שבגללה פניתי אליו.

 

תחילה, רקע כללי, מתוך ויקיפדיה:

"ספרו החשוב ביותר של קסירר הוא "הפילוסופיה של הצורות הסמליות" (Philosophie der symbolischen Formen) שיצא ב-3 כרכים בין השנים 1923–1929. בשנת 1944 ריכז את תמצית תורתו בספר "מסה על האדם". האדם, לפי קסירר, הוא "חיה סימבולית", בעוד שחיות תופסות את עולמן באמצעות אינסטינקט, האדם התבוני בונה את עולמו מבעד למבנים סמליים. הוא ממשיך את הפילוסופיה של עמנואל קאנט הטוענת שהאדם אינו מסוגל לתפוס את העולם כפי שהוא אלא דרך מערכת של קטגוריות. הקטגוריות עוברות אצל קסירר למערכות סימבוליות של לשון (שפה), מדע או אמנות. בכך הוא מהווה חוליה חשובה בין הנאו-קנטיאניזם לסטרוקטורליזם ולסמיוטיקה".

 

ציטוט אחד דומני יספיק להבנת ההבדל שיש לדעת קסירר בין האדם ובעלי החיים, ציטוט בו הוא מבחין בין סמלים וסימנים באופן הבא:

"הסמלים – בהוראה המדויקת של מונח זה – אין להעמידם על סימנים בלבד. סמלים וסימנים נמנים עם שני תחומי-דיון נבדלים. הסימן הוא חלק מעולם-היש הטבעי, בעוד שהסמל הוא חלק מעולם-המשמעות האנושי. הסימנים הם פועלים (operators), הסמלים לעומתם – "מציינים" (designators). סימנים, גם כשמבינים אותם ומשתמשים בהם כשלעצמם, יש להם על אף הכל קיום פיסי או עצמותי. בעוד שהסמלים יש להם ערך פונקציונלי בלבד" (עמ' 46).

 

לכאורה הגדרה מצוינת למותר האדם, שאפשר לראות אותה בחוש ממש. אלא שמיד אחר-כך קסירר עצמו משנה את הגדרתו. הוא אומר שמבחנים פבלוביים הראו שלבעלי חיים דווקא כן יש הבנה סמלית. כך, אפשר לאלף כלבים שלא יתחילו לאכול עד הישמע הפעמון. זו אמנם תגובה פבלובית, כאמור, אך ההבנה היא הבנה סמלית (אף כי קסירר אומר שהיא "מנוגדת לסמליות", אך כוונתו לסמליות האנושית, שמיד תפורט). אלא שהוא אומר שהסמליות האנושית מורכבת יותר, כי אנו יכולים לקרוא לדבר אחד בשמות רבים, למשל שם אחד באנגלית ושם אחד בעברית, או שם פרטי לעומת שם כללי של הדבר, והריבוי והגמישות האלה הם-הם יתרונה של הסמליות האנושית. בלשונו: "הסמל אינו רק מקיף וכולל, אלא גם נוח מאוד לשינוי ותמורה" (עמ' 50).

אני חושב שיתרון זה הוא חשוב, אבל לא קטגורי. זו הסתעפות פנימית בתוך קטגוריית הסמליות הגדולה. ועוד, שלמקרא הדברים לא יכולתי שלא להיזכר בדבריו של דה ואל בספר שציינתי קודם – שכל אימת שאנו נוכחים לדעת שבעלי החיים דווקא כן מצליחים לעשות את מה שחשבנו שהם לא – "אנחנו מזיזים את השער", כלומר משנים את ההגדרות, העיקר לשמור על עליונותנו. אבל השאלה היא האם בני האדם הם רק מפותחים יותר (יש שיחלקו גם על כך, אך דומני שדבר כזה ניתן להוכיח והוא גם די ברור), או שונים מהותית, מבחינה קטגורית. עם כל הכבוד להגדרתו של קסירר, שהיא באמת יפה מאוד ואף תופסת את עיקר יתרון האנושיות כנראה, היא עדיין לא מצליחה להוכיח יתרון קטגורי, לדעתי.

 

ובהמשך, בפרק הבא שעוסק בזמן ובמרחב, העניין חוזר על עצמו. קסירר מציע יתרון אנושי נוסף – בני האדם הם היחידים לדבריו שיכולים להיערך לעתיד. אני זוכר שקראתי את ההגדרה הזו גם אצל העתידן הישראלי הנודע דוד פסיג (דומני שבספרו 2048, לא בטוח). אך הנה מיד, באותה נשימה כמעט, קסירר מסייג עצמו שוב: גם בעלי החיים יכולים להיערך לעתיד, אך רק ביחס לעצמם, בדברים שהם עצמם יעשו, בעוד האדם יכול להיערך גם ביחס לדברים שמחוץ לעצמו. ואחר כך הוא מציע כי אצל בני האדם העתיד סמלי, בבחינת אידיאל. אז שוב אני נאלץ לומר – זה אינו הבדל קטגורי, אלא רק יתרון בתוך הקטגוריה, מורכבות ושכלול מוגברים.

 

[ובפרק הבא קסירר הולך בעקבות קאנט ומציע שרק בני האדם יכולים להבחין בין ממשי ואפשרי, בעוד אצל האל הכול ממשי].

 

זו הנקודה שהעליתי מקסירר, תוך שאני מתעלם מהרבה אספקטים אחרים שמופיעים בספרו (אף שנקודה זו בכל זאת נראית כעיקר דבריו). בעיקר לא התייחסתי ליחסו לפילוסופים אחרים, כשקאנט פה הוא מרכזי, שהרי דיבר על תפיסת הקטגוריות אצל האדם, מה שקסירר משנה לתפיסה סמלית, כאמור. וכן התעלמתי לגמרי מהסקירה הפילוסופית ההיסטורית שמופיעה בפרק הראשון של הספר.

 

ולבסוף, צריך לומר, כי גם אם קסירר אינו מצליח להציג יתרון מהותי של האדם על פני בעלי החיים, עדיין הוא תופס תכונה אנושית מרכזית מאוד, ואולי המרכזית ביותר. נראה שבאמת כל הישגי האנושות, בתחומי המדע, האומנות וגם הדת, מקורם ביכולת הסמלית עליה מדבר קסירר. ונראה גם שהיכולת הסמלית המרכזית מתבטאת בשפה.

 

[1] כאן: https://hagaibooks.wordpress.com/2018/05/26/%D7%A2%D7%93-%D7%9B%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%9B%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95-%D7%97%D7%9B%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A1/

[2] כאן: https://www.scribd.com/document/223556602/%D7%90-%D7%A7%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%A8-%D7%9E%D7%A1%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9D-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F

מסה על האדם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s